מנחות ע״ג ב

שלמי הגוים עולות איבעית אימא קרא ואיבעית אימא סברא איבעית אימא סברא גוי לבו לשמים

ואיבעית אימא קרא אשר יקריבו לה׳ לעלה כל דמקרבי עולה ליהוי

מתיב רב חמא בר גוריא גוי שהתנדב להביא שלמים נתנן לישראל ישראל אוכלן נתנן לכהן הכהן אוכלן

אמר רבא הכי קא אמר על מנת שיתכפר בהן ישראל ישראל אוכלן על מנת שיתכפר בהן כהן כהן אוכלן

מתיב רב שיזבי אלו מנחות נקמצות ושיריהן לכהנים מנחת גוים אמר רבי יוחנן לא קשיא הא רבי יוסי הגלילי הא רבי עקיבא

דתניא איש מה תלמוד לומר איש איש לרבות את הגוים שנודרין נדרים ונדבות כישראל

אשר יקריבו לה׳ לעולה אין לי אלא עולה שלמים מנין תלמוד לומר נדריהם תודה מנין תלמוד לומר נדבותם

מנין לרבות העופות והיין והלבונה והעצים תלמוד לומר נדריהם לכל נדריהם נדבותם לכל נדבותם

אם כן מה תלמוד לומר עולה עולה פרט לנזירות דברי רבי יוסי הגלילי רבי עקיבא אומר אשר יקריבו לה׳ לעלה אין לי אלא עולה בלבד

והאי פרט לנזירות מהכא נפקא מהתם נפקא דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש כי יפלא לנדר נדר נזיר להזיר בני ישראל נודרין ואין הגוים נודרים

אי מהתם הוה אמינא קרבן הוא דלא לייתי אבל נזירות חלה עלייהו קא משמע לן

כמאן אזלא הא דתנן אמר רבי שמעון שבעה דברים התקינו בית דין וזה אחד מהן גוי ששלח עולתו ממדינת הים ושילח עמה נסכיה קריבין משלו ואם לאו קריבין משל ציבור

לימא רבי יוסי הגלילי ולא רבי עקיבא אפילו תימא רבי עקיבא עולה וכל חבירתה

מאן תנא להא דתנו רבנן אזרח אזרח מביא נסכים ואין הגוי מביא נסכים יכול לא תהא עולתו טעונה נסכים תלמוד לומר ככה מני לא רבי יוסי הגלילי ולא רבי עקיבא

אי רבי יוסי הגלילי הא אמר אפילו יין נמי אי רבי עקיבא הא אמר עולה אין מידי אחרינא לא

איבעית אימא רבי יוסי הגלילי ואיבעית אימא רבי עקיבא איבעית אימא רבי יוסי הגלילי סמי מההיא יין ואיבעית אימא רבי עקיבא עולה וכל חבירתה

רבי שמעון אומר מנחת חוטא של כהנים [וכו׳] מנא הני מילי

דתנו רבנן והיתה לכהן כמנחה שתהא עבודתה כשרה בו

אתה אומר שתהא עבודתה כשרה בו או אינו אלא להתיר מנחת חוטא של כהנים ומה אני מקיים וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל מנחת נדבתו אבל חובתו תהא נאכלת

תלמוד לומר והיתה לכהן כמנחה מקיש חובתו לנדבתו מה נדבתו אינה נאכלת אף חובתו אינה נאכלת אמר רבי שמעון וכי נאמר והיתה לכהן כמנחתו והלא לא נאמר אלא כמנחה אלא להקיש