תלמוד בבלי
מנחות פ״ג
קריאה: ציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים בתרגוםציטוטים בתרגום
בהדיא כתיב
אי זבחי שלמי ציבור מרבויא דקראי אתי בקדש הקדשים תאכלנו כל זכר (בכהנים) יאכל אתו לימד על זבחי שלמי ציבור שאין נאכלים אלא לזכרי כהונה
תנאי היא איכא דמייתי לה מהכא ואיכא דמייתי לה מהכא
חטאת מה חטאת מקדשה בבלוע אף כל מקדשה בבלוע
אשם מה אשם אין שפיר ושליא קדוש בו אף כל אין שפיר ושליא קדוש בו קסבר ולדות קדשים בהוייתן הן קדושים ודנין אפשר משאי אפשר
מלואים מה מלואים מותריהן בשריפה ואין בעלי חיים מותריהן בשריפה אף כל מותריהן בשריפה ואין בעלי חיים מותריהן בשריפה
שלמים מה שלמים מפגלין ומתפגלין אף כל מפגלין ומתפגלין
במתניתא תנא משמיה דרבי עקיבא זאת התורה כו׳ מנחה מה מנחה מקדשת בבלוע אף כל מקדשת בבלוע
ואיצטריך למכתב בחטאת ואיצטריך למכתב במנחה דאי כתב רחמנא במנחה משום דרכיכא בלעה אבל חטאת אימא לא ואי כתב רחמנא בחטאת משום דבשר אגב דשמן קדיר אבל מנחה אימא לא צריכא
חטאת מה חטאת אינה באה אלא מן החולין וביום ובידו הימנית אף כל אינו בא אלא מן החולין וביום ובידו הימנית
וחטאת גופה מנלן אמר רב חסדא דאמר קרא והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו לו משלו ולא משל מעשר
ביום מביום צותו נפקא כדי נסבה
בידו הימנית מדרבה בר בר חנה נפקא דאמר רבה בר בר חנה אמר ריש לקיש כל מקום שנאמר אצבע וכהנה אינו אלא ימין כדי נסבה
אשם מה אשם עצמותיו מותרין אף כל עצמותיו מותרין
ורבי עקיבא האי וזבחת פסח
מאי עביד ליה מבעי ליה לכדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מנין למותר הפסח שקרב שלמים שנאמר וזבחת פסח לה׳ אלהיך צאן ובקר והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים אלא מותר הפסח יהא לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר
והא מהכא נפקא מדאבוה דשמואל נפקא דכתיב אם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים ואמר אבוה דשמואל דבר הבא מן הצאן יהא לזבח שלמים
ואכתי מהכא נפקא מהתם נפקא והתניא כבש לרבות את הפסח לאליה
כשהוא אומר אם כבש להביא פסח שעברה שנתו ושלמים הבאים מחמת פסח לכל מצות שלמים שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק
כשהוא אומר ואם עז הפסיק הענין לימד על העז שאינה טעונה אליה
תלתא קראי כתיב חד לעברה זמנו ועברה שנתו וחד לעברה זמנו ולא עברה שנתו וחד ללא עברה זמנו ולא עברה שנתו
וצריכי דאי אשמעינן עברה זמנו ועברה שנתו משום דאידחי ליה לגמרי אבל עברה זמנו ולא עברה שנתו דחזי לפסח שני אימא לא
ואי אשמעינן עברה זמנו ולא עברה שנתו דאידחי ליה מפסח ראשון אבל לא עברה זמנו ולא עברה שנתו דאפילו לפסח ראשון נמי חזי אימא לא צריכא
הדרן עלך התודה היתה באה
מתני׳ כל קרבנות הציבור והיחיד באין מן הארץ ומחוצה לארץ מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם שאינן באין אלא מן החדש ומן הארץ
וכולן אינן באין אלא מן המובחר ואיזהו מובחר שלהם מכניס וזטחא אלפא לסלת שנייה להן עפוריים בבקעה
כל הארצות היו כשרות אלא מכאן היו מביאין
גמ׳ מתניתין דלא כי האי תנא דתניא עומר הבא מן הישן כשר שתי הלחם הבאות מן הישן כשרות אלא שחיסר מצוה
עומר דכתיב תקריב את מנחת בכוריך ואפילו מן העלייה
שתי הלחם דכתיב ממושבתיכם תביאו ולא מן חוצה לארץ ממושבתיכם ואפילו מן העלייה
הא אפיקתיה אמר קרא תביאו ואפילו מן העלייה
והאי מיבעי ליה שכל שאתה מביא ממקום אחר הרי הוא כזה אם כן ליכתוב קרא תביא מאי תביאו שמע מינה תרתי
והכתיב ראשית למצוה
הכתיב חדשה האי מיבעי ליה לכדתניא רבי נתן ורבי עקיבא אמרו שתי הלחם הבאות מן הישן כשרות ומה אני מקיים חדשה שתהא חדשה לכל המנחות
עד כאן לא פליגי אלא בחדש