נדרים ס״ט א

שָׁמַע אָבִיהָ וְהֵפֵר לָהּ, וְלֹא הִסְפִּיק הַבַּעַל לִשְׁמוֹעַ עַד שֶׁמֵּת — חוֹזֵר הָאָב וּמֵפֵר חֶלְקוֹ שֶׁל בַּעַל. אָמַר רַבִּי נָתָן: הֵן הֵן דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵין יָכוֹל לְהָפֵר.

שְׁמַע מִינַּהּ: לְבֵית שַׁמַּאי מִיגָּז גָּיֵיז, לְבֵית הִלֵּל מִקְלָשׁ קָלֵישׁ. שְׁמַע מִינַּהּ.

בָּעֵי רָבָא: יֵשׁ שְׁאֵלָה בְּהָקֵם, אוֹ אֵין שְׁאֵלָה בְּהָקֵם? אִם תִּמְצָא לוֹמַר יֵשׁ שְׁאֵלָה בְּהָקֵם: יֵשׁ שְׁאֵלָה בְּהָפֵר, אוֹ אֵין שְׁאֵלָה בְּהָפֵר?

תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: נִשְׁאָלִין עַל הֶהָקֵם, וְאֵין נִשְׁאָלִין עַל הֶהָפֵר.

בָּעֵי רַבָּה: ״קַיָּים לִיכִי, קַיָּים לִיכִי״, וְנִשְׁאַל עַל הֲקָמָה רִאשׁוֹנָה, מַהוּ?

תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רָבָא: אִם נִשְׁאַל עַל הָרִאשׁוֹנָה — שְׁנִיָּה חָלָה עָלָיו. בָּעֵי רַבָּה: ״קַיָּים לִיכִי, וּמוּפָר לִיכִי, וְלָא תֵּיחוּל הֲקָמָה אֶלָּא אִם כֵּן חָלָה הֲפָרָה״, מַהוּ?