נדה מ״ב ב

הָתָם אֵין לָהּ טוּמְאָה בַּחוּץ, הָכָא כִּי נָפֵיק לְבָרַאי לִיטַמֵּי! הָכָא נָמֵי כְּשֶׁיָּצָא לַחוּץ.

אִי יָצָא לַחוּץ — מַאי לְמֵימְרָא? מַהוּ דְּתֵימָא: מִגּוֹ דְּמַהֲנֵי טְבִילָה לְדָם דְּאִיכָּא גַּוַּאי, תַּהֲנֵי נָמֵי לְהַאי — קָא מַשְׁמַע לַן.

שְׁמַעְתִּין אִיפְּרִיק, אֶלָּא יוֹלֶדֶת: אִי בִּימֵי נִדָּה — נִדָּה, אִי בִּימֵי זִיבָה — זִיבָה.

הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? בְּלֵידָה יַבִּשְׁתָּא. לֵידָה יַבִּשְׁתָּא, מַאי מְטַמֵּא בִּפְנִים כְּבַחוּץ אִיכָּא?

כְּגוֹן שֶׁהוֹצִיא וָלָד רֹאשׁוֹ חוּץ לַפְּרוֹזְדוֹר, וְכִדְרַב אוֹשַׁעְיָא, דְּאָמַר רַב אוֹשַׁעְיָא: גְּזֵרָה שֶׁמָּא יוֹצִיא הַוָּלָד רֹאשׁוֹ חוּץ לַפְּרוֹזְדוֹר.

וְכִי הָהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, אֲמַר לֵיהּ: מַהוּ לְמִמְהַל בְּשַׁבְּתָא? אֲמַר לֵיהּ: שַׁפִּיר דָּמֵי. בָּתַר דִּנְפַק, אָמַר רָבָא: סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּהַהוּא גַבְרָא לָא יָדַע דִּשְׁרֵי לְמִמְהַל בְּשַׁבְּתָא?! אֲזַל בָּתְרֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ: אֵימָא לִי אִיזִי, גּוּפָא דְּעוֹבָדָא הֵיכִי הֲוָה?

אֲמַר לֵיהּ: שְׁמַעִית וָלָד דְּצָוֵיץ אַפַּנְיָא דְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא, וְלָא אִתְיְלִיד עַד שַׁבְּתָא. אֲמַר לֵיהּ: הַאי הוֹצִיא רֹאשׁוֹ חוּץ לַפְּרוֹזְדוֹר הוּא, וְהָוֵי מִילָה שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ, וְכׇל מִילָה שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ אֵין מְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת.

אִיבַּעְיָא לְהוּ: אוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁל אִשָּׁה, בָּלוּעַ הָוֵי אוֹ בֵּית הַסְּתָרִים הָוֵי?

לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ — כְּגוֹן שֶׁתָּחֲבָה לָהּ חֲבֶירְתָּהּ כְּזַיִת נְבֵלָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. אִי אָמְרַתְּ בָּלוּעַ הָוֵי — טוּמְאָה בְּלוּעָה לָא מְטַמְּאָה, וְאִי אָמְרַתְּ בֵּית הַסְּתָרִים הָוֵי — נְהִי דִּבְמַגָּע לָא מְטַמְּיָא, בְּמַשָּׂא מִיהָא מְטַמְּיָא!

אַבָּיֵי אָמַר: בָּלוּעַ הָוֵי, רָבָא אָמַר: בֵּית הַסְּתָרִים הָוֵי. אָמַר רָבָא: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּתַנְיָא: ״אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁטּוּמְאַת בֵּית הַסְּתָרִים הִיא״.

וְטוּמְאַת בֵּית הַסְּתָרִים לֹא מְטַמְּאָה, אֶלָּא שֶׁגְּזֵרַת הַכָּתוּב הִיא.

וְאַבַּיֵּי, חֲדָא וְעוֹד קָאָמַר: חֲדָא, דְּטוּמְאָה בְּלוּעָה הִיא; וְעוֹד, אֲפִילּוּ אִם תִּמְצֵי לוֹמַר טוּמְאַת בֵּית הַסְּתָרִים הִיא — אֵינָהּ מְטַמְּאָה, אֶלָּא שֶׁגְּזֵרַת הַכָּתוּב הִיא.

אִיבַּעְיָא לְהוּ: מְקוֹם נִבְלַת עוֹף טָהוֹר — בָּלוּעַ הָוֵי, אוֹ בֵּית הַסְּתָרִים הָוֵי?

לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? כְּגוֹן שֶׁתָּחַב לוֹ חֲבֵירוֹ כְּזַיִת נְבֵלָה לְתוֹךְ פִּיו. אִי אָמְרַתְּ בָּלוּעַ הָוֵי — טוּמְאָה בְּלוּעָה לָא מְטַמְּיָא, (אֶלָּא אי) [וְאִי] אָמְרַתְּ בֵּית הַסְּתָרִים הָוֵי — נְהִי נָמֵי דִּבְמַגָּע לֹא מְטַמֵּא, בְּמַשָּׂא מִיהָא מְטַמֵּא.

אַבָּיֵי אָמַר: בָּלוּעַ הָוֵי, וְרָבָא אָמַר: בֵּית הַסְּתָרִים הָוֵי. אָמַר אַבָּיֵי: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּתַנְיָא: יָכוֹל תְּהֵא נִבְלַת בְּהֵמָה מְטַמְּאָה בְּגָדִים אַבֵּית הַבְּלִיעָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״נְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא יֹאכַל לְטׇמְאָה בָהּ״.

מִי שֶׁאֵין לָהּ טוּמְאָה אֶלָּא אֲכִילָתָהּ — יָצְתָה זוֹ שֶׁטְּמֵאָה קוֹדֶם שֶׁיֹּאכְלֶנָּה.

וְתֵיתֵי בְּקַל וָחוֹמֶר מִנִּבְלַת עוֹף טָהוֹר, וּמָה נִבְלַת עוֹף טָהוֹר שֶׁאֵין לָהּ טוּמְאָה בַּחוּץ — יֵשׁ לָהּ טוּמְאָה בִּפְנִים, זוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהּ טוּמְאָה בַּחוּץ — אֵינוֹ דִּין שֶׁיֵּשׁ לָהּ טוּמְאָה בִּפְנִים?

אָמַר קְרָא: ״בָּהּ״ — בָּהּ וְלֹא בְּאַחֶרֶת.

אִם כֵּן, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְהָאוֹכֵל״?

לִיתֵּן שִׁיעוּר לְנוֹגֵעַ וּלְנוֹשֵׂא, כְּאוֹכֵל — מָה אוֹכֵל בִּכְזַיִת, אַף נוֹגֵעַ וְנוֹשֵׂא בִּכְזַיִת.

אָמַר רָבָא: שֶׁרֶץ בְּקוּמְּטוֹ — טָהוֹר, נְבֵלָה בְּקוּמְּטוֹ — טָמֵא.

שֶׁרֶץ בְּקוּמְּטוֹ, טָהוֹר — שֶׁרֶץ בִּנְגִיעָה הוּא דִּמְטַמֵּא, וּבֵית הַסְּתָרִים לָאו בַּר מַגָּע הוּא. נְבֵלָה בְּקוּמְּטוֹ, טָמֵא — נְהִי דִּבְמַגָּע לָא מְטַמֵּא, בְּמַשָּׂא מִיהָא מְטַמֵּא.

שֶׁרֶץ בְּקוּמְּטוֹ, וְהִכְנִיסוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר — טָמֵא. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: ״תּוֹכוֹ״ אָמַר רַחֲמָנָא,