פסחים ס״ג ב

אוֹ לְאֶחָד מִבְּנֵי חֲבוּרָה, וְעַד שֶׁיְּהֵא עִמּוֹ בָּעֲזָרָה. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עִמּוֹ בַּעֲזָרָה. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? אִילֵּימָא בְּ״עַל״ בְּסָמוּךְ קָמִיפַּלְגִי, דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ סָבַר: ״עַל״ בְּסָמוּךְ, וְרַבִּי יוֹחָנָן סָבַר: לָא בָּעֵינַן ״עַל״ בְּסָמוּךְ. וְהָא אִיפְּלִגוּ בַּהּ חֲדָא זִימְנָא!

דִּתְנַן: הַשּׁוֹחֵט תּוֹדָה לִפְנִים וְלַחְמָהּ חוּץ לַחוֹמָה — לֹא קָדַשׁ הַלֶּחֶם.

מַאי חוּץ לַחוֹמָה? רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: חוּץ לְחוֹמַת בֵּית פָּאגֵי, אֲבָל חוּץ לְחוֹמַת הָעֲזָרָה — קָדֵישׁ, וְלָא בָּעֵינַן ״עַל״ בְּסָמוּךְ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: אֲפִילּוּ חוּץ לְחוֹמַת עֲזָרָה לָא קָדֵישׁ. אַלְמָא בָּעֵינַן ״עַל״ בְּסָמוּךְ.

אֶלָּא בְּהַתְרָאַת סָפֵק קָמִיפַּלְגִי. בְּהָא נָמֵי הָא פְּלִיגִי בַהּ חֲדָא זִימְנָא!

דְּאִיתְּמַר: ״שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל כִּכָּר זוֹ הַיּוֹם״, וְעָבַר הַיּוֹם וְלֹא אֲכָלָהּ, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ — אֵינוֹ לוֹקֶה. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֵינוֹ לוֹקֶה, מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, וְכׇל לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה — אֵין לוֹקִין עָלָיו. אֲבָל הַתְרָאַת סָפֵק — שְׁמָהּ הַתְרָאָה.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: אֵינוֹ לוֹקֶה, מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ הַתְרָאַת סָפֵק, וְהַתְרָאַת סָפֵק — לֹא שְׁמָהּ הַתְרָאָה. אֲבָל לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה — לוֹקִין עָלָיו.

אָמְרִי: לְעוֹלָם בְּ״עַל״ בְּסָמוּךְ קָא מִיפַּלְגִי, וּצְרִיכָא, דְּאִי אִיפְּלִיגוּ לְעִנְיַן חָמֵץ, הֲוָה אָמֵינָא: בְּהָהוּא הוּא דְּקָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן דְּלָא בָּעֵינַן ״עַל״ בְּסָמוּךְ — מִשּׁוּם דְּאִיסּוּר הוּא, וְכֹל הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ — אִיתֵיהּ.

אֲבָל לְעִנְיַן מִקְדָּשׁ לֶחֶם — לָא קָדֵישׁ אֶלָּא בִּפְנִים, אֵימָא מוֹדֶה לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דְּבָעֵינַן ״עַל״ בְּסָמוּךְ, דְּאִי אִיתֵיהּ גַּוַּאי — קָדֵישׁ, אִי לָא — לָא קָדֵישׁ, מִידֵּי דְּהָוֵה אַכְּלֵי שָׁרֵת. צְרִיכָא.

וְאִי אַשְׁמְעִינַן לְעִנְיַן מִקְדָּשׁ לֶחֶם, הֲוָה אָמֵינָא: בְּהָךְ קָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דְּבָעֵינַן ״עַל״ בְּסָמוּךְ, דְּאִי אִיתֵיהּ גַּוַּאי — קָדֵישׁ, אִי לָא — לָא קָדֵישׁ, אֲבָל לְעִנְיַן חָמֵץ מוֹדֶה לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּלָא בָּעֵינַן ״עַל״ בְּסָמוּךְ, דְּאִיסּוּרָא הוּא, וְכֹל הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ — אִיתֵיהּ, צְרִיכָא.

בְּעָא מִינֵּיהּ רַב אוֹשַׁעְיָא מֵרַבִּי אַמֵּי: אֵין לוֹ לַשּׁוֹחֵט, וְיֵשׁ לוֹ לְאֶחָד מִבְּנֵי חֲבוּרָה מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: מִי כְּתִיב ״לֹא תִשְׁחַט עַל חֲמֵצְךָ״? ״לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ״ כְּתִיב.

אֲמַר לֵיהּ: אִי הָכִי, אֲפִילּוּ לְאֶחָד בְּסוֹף הָעוֹלָם נָמֵי? אֲמַר לֵיהּ: אָמַר קְרָא ״לֹא תִשְׁחַט ... וְלֹא יָלִין״ — ״לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ״ — הָנָךְ דְּקָיְימִי עֲלֵיהּ מִשּׁוּם ״לֹא יָלִין״.

אָמַר רַב פָּפָּא: הִילְכָּךְ כֹּהֵן הַמַּקְטִיר אֶת הַחֵלֶב — עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, הוֹאִיל וְיֶשְׁנוֹ בִּכְלַל הֲלָנַת אֵמוּרִין.

תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב פָּפָּא: הַשּׁוֹחֵט אֶת הַפֶּסַח עַל הֶחָמֵץ — עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁהוּא לַשּׁוֹחֵט אוֹ לַזּוֹרֵק אוֹ לְאֶחָד מִבְּנֵי חֲבוּרָה. הָיָה לְאֶחָד בְּסוֹף הָעוֹלָם — אֵין זָקוּק לוֹ. וְאֶחָד הַשּׁוֹחֵט וְאֶחָד הַזּוֹרֵק וְאֶחָד הַמַּקְטִיר — חַיָּיב. אֲבָל הַמּוֹלֵק אֶת הָעוֹף בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר — אֵינוֹ עוֹבֵר בְּלֹא כְּלוּם.

וּרְמִינְהִי: הַשּׁוֹחֵט אֶת הַפֶּסַח עַל הֶחָמֵץ — עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַתָּמִיד. אָמְרוּ לוֹ: לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בְּפֶסַח בִּלְבַד. אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ לַשּׁוֹחֵט אוֹ לַזּוֹרֵק אוֹ לְאֶחָד מִבְּנֵי חֲבוּרָה. הָיָה לְאֶחָד בְּסוֹף הָעוֹלָם — אֵין זָקוּק לוֹ.

וְאֶחָד הַשּׁוֹחֵט וְאֶחָד הַזּוֹרֵק וְאֶחָד הַמּוֹלֵק וְאֶחָד הַמַּזֶּה — חַיָּיב. אֲבָל הַקּוֹמֵץ אֶת הַמִּנְחָה — אֵינוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. הַמַּקְטִיר אֶת הָאֵימוּרִין — אֵינוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה.