סנהדרין נ״א ב

לְעוֹלָם כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְהָכִי קָאָמַר: אֶת אָבִיהָ – בִּרְשׁוּת אָבִיהָ, בִּשְׂרֵיפָה; וְאֶת חָמִיהָ – מֵחָמִיהָ, בִּסְקִילָה; וְכׇל אָדָם – בְּחֶנֶק.

אָמַר רָבָא: מַאי שְׁנָא? אוֹ אִידֵּי וְאִידֵּי מַמָּשׁ, אוֹ אִידֵּי וְאִידֵּי רְשׁוּת.

אֶלָּא אָמַר רָבָא: לְעוֹלָם כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְקָסָבַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר נְשׂוּאָה כַּאֲרוּסָה. מָה אֲרוּסָה חַד דַּרְגָּא מַסְּקִינַן לַהּ, מִסְּקִילָה לִשְׂרֵיפָה, אַף נְשׂוּאָה חַד דַּרְגָּא מַסְּקִינַן לַהּ, מֵחֶנֶק לִסְקִילָה.

מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי חֲנִינָא: הָא אִידֵּי וְאִידֵּי רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּשְׂרֵיפָה קָאָמַר?

אֶלָּא אָמַר רָבִינָא: לְעוֹלָם כְּרַבָּנַן, וְאֵיפוֹךְ – אֶת אָבִיהָ בִּסְקִילָה, וְאֶת חָמִיהָ בִּשְׂרֵיפָה. וְהַאי דְּקָאָמַר ״אֶת אָבִיהָ״ – סִירְכָא בְּעָלְמָא נָקֵט.

אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ, אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּדִשְׁלַח רָבִין מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא. אָמַר רַב יוֹסֵף: הִלְכְתָא לִמְשִׁיחָא?

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, שְׁחִיטַת קֳדָשִׁים לָא לִיתְנֵי? הִלְכְתָא לִמְשִׁיחָא! אֶלָּא, דְּרוֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר. הָכָא נָמֵי, דְּרוֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר.

הָכִי קָאָמְרִי: הִלְכְתָא לְמָה לִי? סוּגְיָא דִּשְׁמַעְתָּא הֲלָכָה קָאָמַר.

מַאי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל? דְּתַנְיָא: ״וּבַת [אִישׁ] כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת״ – בְּנַעֲרָה וְהִיא אֲרוּסָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

אַתָּה אוֹמֵר בְּנַעֲרָה וְהִיא אֲרוּסָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אֲפִילּוּ נְשׂוּאָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת״. הַכֹּל הָיוּ בִּכְלַל ״הַנּוֹאֵף וְהַנּוֹאֶפֶת״. הוֹצִיא הַכָּתוּב בַּת יִשְׂרָאֵל בִּסְקִילָה וּבַת כֹּהֵן בִּשְׂרֵיפָה. מָה כְּשֶׁהוֹצִיא הַכָּתוּב אֶת בַּת יִשְׂרָאֵל לִסְקִילָה – אֲרוּסָה וְלֹא נְשׂוּאָה, אַף כְּשֶׁהוֹצִיא הַכָּתוּב בַּת כֹּהֵן לִשְׂרֵיפָה – אֲרוּסָה וְלֹא נְשׂוּאָה.

זוֹמְמֶיהָ וּבוֹעֲלָהּ בִּכְלַל ״וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם וְגוֹ׳״.

בּוֹעֲלָהּ – מַאי ״כַּאֲשֶׁר זָמַם״ אִיכָּא? אֶלָּא: זוֹמְמֶיהָ בִּכְלַל מִיתַת בּוֹעֲלָהּ.

מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו״, וְלֹא לַאֲחוֹתוֹ. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אַחַת אֲרוּסָה וְאַחַת נְשׂוּאָה יָצָאת לִשְׂרֵיפָה. יָכוֹל אֲפִילּוּ פְּנוּיָה? נֶאֱמַר כָּאן ״אָבִיהָ״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״אָבִיהָ״. מָה לְהַלָּן זְנוּת עִם זִיקַת הַבַּעַל, אַף כָּאן זְנוּת עִם זִיקַת הַבַּעַל.

אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אִי, מָה לְהַלָּן נַעֲרָה וְהִיא אֲרוּסָה, אַף כָּאן נַעֲרָה וְהִיא אֲרוּסָה.

אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: יִשְׁמָעֵאל אָחִי, ״בַּת״ ״וּבַת״ אֲנִי דּוֹרֵשׁ.

אָמַר לוֹ: וְכִי מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה דּוֹרֵשׁ ״בַּת״ ״וּבַת״ נוֹצִיא זוֹ לִשְׂרֵיפָה? אִם מַשְׁמַע לְהָבִיא אֶת הַנְּשׂוּאָה, הָבֵיא אֶת הַפְּנוּיָה; וְאִם מַשְׁמַע לְהוֹצִיא אֶת הַפְּנוּיָה, הוֹצֵיא אֶת הַנְּשׂוּאָה.

וְרַבִּי עֲקִיבָא, אַהֲנִי גְּזֵירָה שָׁוָה לְמַעוֹטֵי פְּנוּיָה, וְאַהֲנִי ״בַּת״ ״וּבַת״ לְרַבּוֹת אֶת הַנְּשׂוּאָה.

וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר: מִדְּקָאָמַר לֵיהּ ״בַּת״ ״וּבַת״, שְׁמַע מִינַּהּ הֲדַר בֵּיהּ מִגְּזֵירָה שָׁוָה.

וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, הַאי ״בַּת״ ״וּבַת״ מַאי דָּרֵישׁ בֵּיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתָנֵי אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל בַּר אָבִין: לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב בִּזְכָרִים בֵּין תְּמִימִים לְבַעֲלֵי מוּמִין, יָכוֹל נַחְלוֹק בִּבְנוֹתֵיהֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בַּת״ ״וּבַת״.

וְרַבִּי עֲקִיבָא מִן ״הֵם מַקְרִיבִם וְהָיוּ קֹדֶשׁ״ נָפְקָא.

וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, אִי מֵהַהִיא הֲוָה אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי אִינְהוּ, אֲבָל בְּנוֹתֵיהֶן לָא. קָא מַשְׁמַע לַן.

וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל,