סנהדרין נ״ד א

תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרָבָא: ״אִישׁ״ – פְּרָט לְקָטָן.

״אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אֵשֶׁת אָבִיו״ – מַשְׁמָע בֵּין אֵשֶׁת אָבִיו שֶׁהִיא אִמּוֹ, וּבֵין אֵשֶׁת אָבִיו שֶׁלֹּא אִמּוֹ. אִמּוֹ שֶׁאֵינָהּ אֵשֶׁת אָבִיו מִנַּיִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עֶרְוַת אָבִיו גִּלָּה״, מוּפְנֶה לְהַקִּישׁ וְלָדוּן מִמֶּנּוּ גְּזֵרָה שָׁוָה.

״מוֹת יוּמְתוּ״ – בִּסְקִילָה. אַתָּה אוֹמֵר בִּסְקִילָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּאַחַת מִכׇּל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה? נֶאֱמַר כָּאן ״דְּמֵיהֶם בָּם״, וְנֶאֱמַר בְּאוֹב וְיִדְּעוֹנִי ״דְּמֵיהֶם בָּם״. מָה לְהַלָּן בִּסְקִילָה, אַף כָּאן בִּסְקִילָה.

עוֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה מִנַּיִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עֶרְוַת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה״. ״עֶרְוַת אָבִיךָ״ – זוֹ אֵשֶׁת אָבִיךָ.

אַתָּה אוֹמֵר: ״אֵשֶׁת אָבִיךָ״, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא עֶרְוַת אָבִיךָ מַמָּשׁ? נֶאֱמַר כָּאן ״עֶרְוַת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״עֶרְוַת אָבִיו גִּלָּה״. מָה לְהַלָּן בְּאִישׁוּת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַף כָּאן בְּאִישׁוּת הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

וּמַשְׁמָע, בֵּין אֵשֶׁת אָבִיו שֶׁהִיא אִמּוֹ, בֵּין אֵשֶׁת אָבִיו שֶׁאֵינָהּ אִמּוֹ. אִמּוֹ שֶׁאֵינָהּ אֵשֶׁת אָבִיו מִנַּיִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה״.

אֵין לִי אֶלָּא בְּאַזְהָרָה, שֶׁעָשָׂה הַכָּתוּב אִמּוֹ שֶׁאֵינָהּ אֵשֶׁת אָבִיו כְּאִמּוֹ שֶׁהִיא אֵשֶׁת אָבִיו. עוֹנֶשׁ מִנַּיִין?

נֶאֱמַר כָּאן ״עֶרְוַת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״עֶרְוַת אָבִיו גִּלָּה״. מָה בְּאַזְהָרָה עָשָׂה הַכָּתוּב אִמּוֹ שֶׁאֵינָהּ אֵשֶׁת אָבִיו כְּאִמּוֹ שֶׁהִיא אֵשֶׁת אָבִיו, אַף בְּעוֹנֶשׁ עָשָׂה הַכָּתוּב אִמּוֹ שֶׁאֵינָהּ אֵשֶׁת אָבִיו כְּאִמּוֹ שֶׁהִיא אֵשֶׁת אָבִיו.

״אִמְּךָ הִיא״ – מִשּׁוּם אִמּוֹ אַתָּה מְחַיְּיבוֹ, וְאִי אַתָּה מְחַיְּיבוֹ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָב.

וְרַבָּנַן, ״עֶרְוַת אָבִיךָ״ – מַמָּשׁ.

הַאי מִ״וְּאֶת זָכָר״ נָפְקָא? לְחַיֵּיב עָלָיו שְׁתַּיִם.

וְכִדְרַב יְהוּדָה, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: נׇכְרִי הַבָּא עַל אָבִיו – חַיָּיב שְׁתַּיִם, הַבָּא עַל אֲחִי אָבִיו – חַיָּיב שְׁתַּיִם.

אָמַר רָבָא: מִסְתַּבְּרָא מִילְּתָא דְּרַב יְהוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל בְּשׁוֹגֵג, וּבְקׇרְבָּן. וְהַאי דְּקָאָמַר נׇכְרִי – לִישָּׁנָא מְעַלְּיָא הוּא. דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ נׇכְרִי מַמָּשׁ, דִּינוֹ מַאי נִיהוּ? קְטָלָא! בִּתְרֵי קְטָלֵי קָטְלַתְּ לֵיהּ?

תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: הַבָּא עַל אָבִיו – חַיָּיב שְׁתַּיִם, הַבָּא עַל אֲחִי אָבִיו – חַיָּיב שְׁתַּיִם.

אִיכָּא דְאָמְרִי: דְּלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה.

וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יְהוּדָה, וּמַיְיתֵי לַהּ בְּקַל וָחוֹמֶר מֵאֲחִי אָבִיו. וּמָה אֲחִי אָבִיו, דְּקוּרְבָה דְּאָבִיו הוּא, חַיָּיב שְׁתַּיִם – אָבִיו לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?

וְקָמִיפַּלְגִי בִּפְלוּגְתָּא דְּאַבָּיֵי וְרָבָא. מָר סָבַר: עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין, וּמַר סָבַר: אֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין.

וְרַבָּנַן, אַזְהָרָה לְאֵשֶׁת אָבִיו מְנָא לְהוּ? נָפְקָא לְהוּ מֵ״עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה״.

וְרַבִּי יְהוּדָה, הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְאַזְהָרָה לְאֵשֶׁת אָבִיו לְאַחַר מִיתָה.

וְרַבָּנַן, הַהוּא מִסֵּיפָא דִּקְרָא נָפְקָא: ״עֶרְוַת אָבִיךָ הִיא״.

וְרַבִּי יְהוּדָה, הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ: מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָב אַתָּה מְחַיְּיבוֹ, וְאִי אַתָּה מְחַיְּיבוֹ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ.

וְהָאֲנַן תְּנַן: הַבָּא עַל אֵשֶׁת אָב, חַיָּיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָב וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ, בֵּין בְּחַיֵּי אָבִיו בֵּין לְאַחַר מִיתַת אָבִיו, וְלָא פְּלִיג רַבִּי יְהוּדָה?

אָמַר אַבָּיֵי: פְּלִיג בְּבָרַיְיתָא.

וְרַבָּנַן, עוֹנֶשׁ דְּאֵשֶׁת אָבִיו לְאַחַר מִיתָה מְנָא לְהוּ? בִּשְׁלָמָא רַבִּי יְהוּדָה מַיְיתֵי לַהּ בִּגְזֵרָה שָׁוָה, אֶלָּא רַבָּנַן מְנָא לְהוּ?

אָמְרִי לָךְ: הָהוּא ״עֶרְוַת אָבִיו גִּלָּה״ דְּמַפֵּיק לַהּ רַבִּי יְהוּדָה לִגְזֵירָה שָׁוָה, מַפְּקִי לֵיהּ אִינְהוּ לְעוֹנֶשׁ דְּאֵשֶׁת אָבִיו לְאַחַר מִיתָה.

וְרַבָּנַן, עוֹנֶשׁ לְאִמּוֹ שֶׁאֵינָהּ אֵשֶׁת אָבִיו מְנָא לְהוּ? אָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: אָמַר קְרָא ״אִמְּךָ הִיא״. עֲשָׂאָהּ הַכָּתוּב לְאִמּוֹ שֶׁאֵינָהּ אֵשֶׁת אָבִיו כְּאִמּוֹ שֶׁהִיא אֵשֶׁת אָבִיו.

הַבָּא עַל כַּלָּתוֹ כּוּ׳. וְלִחַיַּיב נָמֵי מִשּׁוּם אֵשֶׁת בְּנוֹ? אָמַר אַבָּיֵי: פָּתַח הַכָּתוּב בְּכַלָּתוֹ וְסִיֵּים בְּאֵשֶׁת בְּנוֹ, לוֹמַר לָךְ זוֹ הִיא כַּלָּתוֹ זוֹ הִיא אֵשֶׁת בְּנוֹ.

מַתְנִי׳ הַבָּא עַל הַזְּכוּר, וְעַל הַבְּהֵמָה, וְהָאִשָּׁה הַמְּבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה – בִּסְקִילָה. אִם אָדָם חָטָא, בְּהֵמָה מֶה חָטְאָה? אֶלָּא לְפִי שֶׁבָּאָה לְאָדָם תַּקָּלָה עַל יָדָהּ, לְפִיכָךְ אָמַר הַכָּתוּב תִּסָּקֵל. דָּבָר אַחֵר: שֶׁלֹּא תְּהֵא בְּהֵמָה עוֹבֶרֶת בַּשּׁוּק וְיֹאמְרוּ ״זוֹ הִיא שֶׁנִּסְקַל פְּלוֹנִי עַל יָדָהּ״.

גְּמָ׳ זָכָר מְנָא לַן? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״אִישׁ״ – פְּרָט לְקָטָן, ״אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר״ – בֵּין גָּדוֹל בֵּין קָטָן, ״מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה״ – מַגִּיד לְךָ הַכָּתוּב שֶׁשְּׁנֵי מִשְׁכָּבוֹת בָּאִשָּׁה.

אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: הֲרֵי זֶה בָּא לְלַמֵּד, וְנִמְצָא לָמֵד.

״מוֹת יוּמָתוּ״ – בִּסְקִילָה. אַתָּה אוֹמֵר בִּסְקִילָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּאַחַת מִכׇּל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה? נֶאֱמַר כָּאן ״דְּמֵיהֶם בָּם״, וְנֶאֱמַר בְּאוֹב וְיִדְּעוֹנִי ״דְּמֵיהֶם בָּם״. מָה לְהַלָּן בִּסְקִילָה, אַף כָּאן בִּסְקִילָה.