סנהדרין נ״ו א

בְּכׇל יוֹם דָּנִין אֶת הָעֵדִים בְּכִינּוּי, ״יַכֶּה יוֹסִי אֶת יוֹסִי״.

נִגְמַר הַדִּין, לֹא [הָיוּ] הוֹרְגִין בְּכִינּוּי, אֶלָּא מוֹצִיאִין כׇּל אָדָם לַחוּץ. שׁוֹאֲלִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבֵּינֵיהֶן וְאוֹמֵר לוֹ: ״אֱמוֹר מַה שֶׁשָּׁמַעְתָּ בְּפֵירוּשׁ״. וְהוּא אוֹמֵר, וְהַדַּיָּינִין עוֹמְדִין עַל רַגְלֵיהֶן וְקוֹרְעִין, וְלֹא מְאַחִין.

וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר: ״אַף אֲנִי כָּמוֹהוּ״, וְהַשְּׁלִישִׁי אוֹמֵר: ״אַף אֲנִי כָּמוֹהוּ״.

גְּמָ׳ תָּנָא: עַד שֶׁיְּבָרֵךְ שֵׁם בְּשֵׁם.

מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר שְׁמוּאֵל: דְּאָמַר קְרָא ״וְנוֹקֵב שֵׁם וְגוֹ׳ בְּנׇקְבוֹ שֵׁם יוּמָת״.

מִמַּאי דְּהַאי ״נוֹקֵב״ לִישָּׁנָא דְּבָרוֹכֵי הוּא? דִּכְתִיב: ״מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל״. וְאַזְהַרְתֵּיהּ מֵהָכָא: ״אֱלֹהִים לֹא תְּקַלֵּל״.

וְאֵימָא: מִיבְרַז הוּא, דִּכְתִיב ״וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ״, וְאַזְהַרְתֵּיהּ מֵהָכָא: ״וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם... לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם״?

בָּעֵינָא שֵׁם בְּשֵׁם, וְלֵיכָּא.

וְאֵימָא דְּמַנַּח שְׁנֵי שֵׁמוֹת אַהֲדָדֵי, וּבָזַע לְהוּ? הַהוּא נוֹקֵב וְחוֹזֵר וְנוֹקֵב הוּא. וְאֵימָא דְּחָיֵיק שֵׁם אַפּוּמָּא דְסַכִּינָא, וּבָזַע בַּהּ? הַהוּא חוּרְפָּא דְסַכִּינָא הוּא דְּקָא בָזַע.

אֵימָא: פָּרוֹשֵׁי שְׁמֵיהּ הוּא, דִּכְתִיב: ״וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֵת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת״. וְאַזְהַרְתֵּיהּ מֵהָכָא: ״אֵת ה׳ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא״.

חֲדָא, דְּבָעֵינָא שֵׁם בְּשֵׁם וְלֵיכָּא. וְעוֹד, הָוְיָא לֵיהּ אַזְהָרַת עֲשֵׂה, וְאַזְהָרַת עֲשֵׂה לָא שְׁמַהּ אַזְהָרָה.

וְאִיבָּעֵית אֵימָא: אָמַר קְרָא ״וַיִּקֹּב... וַיְקַלֵּל״, לְמֵימְרָא דְּנוֹקֵב קְלָלָה הוּא.

וְדִילְמָא עַד דְּעָבֵד תַּרְוַיְיהוּ? לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל״, וְלָא כְּתִיב: ״הוֹצֵא אֶת הַנֹּקֵב וְהַמְקַלֵּל״. שְׁמַע מִינַּהּ חֲדָא הִיא.

תָּנוּ רַבָּנַן: ״אִישׁ״ – מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אִישׁ אִישׁ״? לְרַבּוֹת אֶת הַגּוֹיִם, שֶׁמּוּזְהָרִין עַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם כְּיִשְׂרָאֵל. וְאֵינָן נֶהֱרָגִין אֶלָּא בְּסַיִיף, שֶׁכׇּל מִיתָה הָאֲמוּרָה בִּבְנֵי נֹחַ אֵינָהּ אֶלָּא בְּסַיִיף.

וְהָא מֵהָכָא נָפְקָא? מֵהָתָם נָפְקָא: ״ה׳״ – זוֹ בִּרְכַּת הַשֵּׁם.

אָמַר רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא: לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְרַבּוֹת אֶת הַכִּינּוּיִין, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי מֵאִיר.

דְּתַנְיָא: ״אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ״ – מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ״וְנֹקֵב שֵׁם ה׳ מוֹת יוּמָת״! לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״וְנֹקֵב שֵׁם מוֹת יוּמָת״, יָכוֹל לֹא יְהֵא חַיָּיב אֶלָּא עַל שֵׁם הַמְיוּחָד בִּלְבַד? מִנַּיִין לְרַבּוֹת כָּל הַכִּינּוּיִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו״ – מִכׇּל מָקוֹם. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַל שֵׁם הַמְיוּחָד בְּמִיתָה, וְעַל הַכִּינּוּיִין בְּאַזְהָרָה.

וּפְלִיגָא דְּרַבִּי מְיָישָׁא, דְּאָמַר רַבִּי מְיָישָׁא: בֶּן נֹחַ שֶׁבֵּירַךְ אֶת הַשֵּׁם בְּכִינּוּי, לְרַבָּנַן חַיָּיב.

מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר קְרָא: ״כַּגֵּר כָּאֶזְרָח״. גֵּר וְאֶזְרָח הוּא דְּבָעֵינַן ״בְּנׇקְבוֹ שֵׁם״, אֲבָל גּוֹי – אֲפִילּוּ בְּכִינּוּי.

וְרַבִּי מֵאִיר, הַאי ״כַּגֵּר כָּאֶזְרָח״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? גֵּר וְאֶזְרָח בִּסְקִילָה, אֲבָל גּוֹי בְּסַיִיף. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְאִיתְרַבּוֹ, אִיתְרַבּוֹ – קָא מַשְׁמַע לַן.

וְרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא, אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן, הַאי ״כַּגֵּר כָּאֶזְרָח״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? גֵּר וְאֶזְרָח הוּא דְּבָעֵינַן שֵׁם בְּשֵׁם, אֲבָל גּוֹי לָא בָּעֵינַן שֵׁם בְּשֵׁם.

״אִישׁ אִישׁ״ – לְמָה לִי? דִּיבְּרָה תוֹרָה כִלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם.

תָּנוּ רַבָּנַן: שֶׁבַע מִצְוֹת נִצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ – דִּינִין, וּבִרְכַּת הַשֵּׁם, עֲבוֹדָה זָרָה, גִּילּוּי עֲרָיוֹת, וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וְגָזֵל, וְאֵבֶר מִן הַחַי.