סנהדרין נ״ו ב

רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלָא אוֹמֵר: אַף עַל הַדָּם מִן הַחַי. רַבִּי חִידְקָא אוֹמֵר: אַף עַל הַסֵּירוּס. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף עַל הַכִּישּׁוּף.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כׇּל הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת כִּישּׁוּף – בֶּן נֹחַ מוּזְהָר עָלָיו. ״לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים וְגוֹ׳. וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה ה׳ אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ״. וְלֹא עָנַשׁ אֶלָּא אִם כֵּן הִזְהִיר.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף עַל הַכִּלְאַיִם. מוּתָּרִין בְּנֵי נֹחַ לִלְבּוֹשׁ כִּלְאַיִם וְלִזְרוֹעַ כִּלְאַיִם, וְאֵין אֲסוּרִין אֶלָּא בְּהַרְבָּעַת בְּהֵמָה וּבְהַרְכָּבַת הָאִילָן.

מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דְּאָמַר קְרָא, ״וַיְצַו ה׳ אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל״.

״וַיְצַו״ – אֵלּוּ הַדִּינִין, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְגוֹ׳״.

״ה׳״ – זוֹ בִּרְכַּת הַשֵּׁם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וְנֹקֵב שֵׁם ה׳ מוֹת יוּמָת״. ״אֱלֹהִים״ – זוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים״. ״עַל הָאָדָם״ – זוֹ שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם וְגוֹ׳״.

״לֵאמֹר״ – זוֹ גִּילּוּי עֲרָיוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר״. ״מִכֹּל עֵץ הַגָּן״ – וְלֹא גָּזֵל. ״אָכֹל תֹּאכֵל״ – וְלֹא אֵבֶר מִן הַחַי.

כִּי אֲתָא רַבִּי יִצְחָק, תָּנֵי אִיפְּכָא: ״וַיְצַו״ – זוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, ״אֱלֹהִים״ – זוֹ דִּינִין.

בִּשְׁלָמָא ״אֱלֹהִים״ – זוֹ דִּינִין, דִּכְתִיב: ״וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים״. אֶלָּא ״וַיְצַו״ – זוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, מַאי מַשְׁמַע?

רַב חִסְדָּא וְרַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי: חַד אָמַר, ״סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם וְגוֹ׳״, וְחַד אָמַר, ״עָשׁוּק אֶפְרַיִם רְצוּץ מִשְׁפָּט כִּי הוֹאִיל הָלַךְ אַחֲרֵי צָו״.

מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ: גּוֹי שֶׁעָשָׂה עֲבוֹדָה זָרָה וְלֹא הִשְׁתַּחֲוָה לָהּ. לְמַאן דְּאָמַר ״עָשׂוּ״ – מִשְּׁעַת עֲשִׂיָּיה מְחַיֵּיב. לְמַאן דְּאָמַר ״כִּי הוֹאִיל הָלַךְ״ – עַד דְּאָזֵיל בָּתְרַהּ וּפָלַח לַהּ.

אָמַר רָבָא: וּמִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר גּוֹי שֶׁעָשָׂה עֲבוֹדָה זָרָה וְלֹא הִשְׁתַּחֲוָה לָהּ – חַיָּיב? וְהָתַנְיָא: בַּעֲבוֹדָה זָרָה, דְּבָרִים שֶׁבֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל מְמִיתִין עֲלֵיהֶן – בֶּן נֹחַ מוּזְהָר עֲלֵיהֶן; אֵין בֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל מְמִיתִין עֲלֵיהֶן – אֵין בֶּן נֹחַ מוּזְהָר עֲלֵיהֶן. לְמַעוֹטֵי מַאי? לָאו לְמַעוֹטֵי גּוֹי שֶׁעָשָׂה עֲבוֹדָה זָרָה וְלֹא הִשְׁתַּחֲוָה לָהּ?

אָמַר רַב פָּפָּא: לָא, לְמַעוֹטֵי גִּיפּוּף וְנִישּׁוּק.

גִּיפּוּף וְנִישּׁוּק דְּמַאי? אִילֵּימָא כְּדַרְכָּהּ – בַּר קְטָלָא הוּא! אֶלָּא, לְמַעוֹטֵי שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ.

דִּינִין בְּנֵי נֹחַ אִיפְּקוּד? וְהָתַנְיָא: עֶשֶׂר מִצְוֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בְּמָרָה, שֶׁבַע שֶׁקִּיבְּלוּ עֲלֵיהֶן בְּנֵי נֹחַ, וְהוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן דִּינִין וְשַׁבָּת וְכִיבּוּד אָב וָאֵם.

דִּינִין, דִּכְתִיב: ״שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט״. שַׁבָּת וְכִיבּוּד אָב וָאֵם, דִּכְתִיב: ״כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ״. וְאָמַר רַב יְהוּדָה: ״כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ״ – בְּמָרָה.

אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לָעֵדָה, וְעֵדִים, וְהַתְרָאָה.

אִי הָכִי, מַאי ״וְהוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן דִּינִין״?

אֶלָּא אָמַר רָבָא: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְדִינֵי קְנָסוֹת. אַכַּתִּי, ״וְהוֹסִיפוּ בְּדִינִין״ מִיבְּעֵי לֵיהּ!

אֶלָּא אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְהוֹשִׁיב בֵּית דִּין בְּכׇל פֶּלֶךְ וָפֶלֶךְ, וּבְכׇל עִיר וָעִיר. וְהָא בְּנֵי נֹחַ לָא אִיפְּקוּד? וְהָתַנְיָא: כְּשֵׁם שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל לְהוֹשִׁיב בָּתֵּי דִינִין בְּכׇל פֶּלֶךְ וָפֶלֶךְ וּבְכׇל עִיר וָעִיר, כָּךְ נִצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ לְהוֹשִׁיב בָּתֵּי דִינִין בְּכׇל פֶּלֶךְ וָפֶלֶךְ וּבְכׇל עִיר וָעִיר.

אֶלָּא אָמַר רָבָא: הַאי תַּנָּא תַּנָּא דְבֵי מְנַשֶּׁה הוּא, דְּמַפֵּיק דַּ״ךְ וְעָיֵיל סַ״ךְ.

דְּתַנָּא דְבֵי מְנַשֶּׁה: שֶׁבַע מִצְוֹת נִצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ – עֲבוֹדָה זָרָה, וְגִילּוּי עֲרָיוֹת, וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, גָּזֵל, וְאֵבֶר מִן הַחַי, סֵירוּס, וְכִלְאַיִם.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא נִצְטַוָּוה אֶלָּא עַל עֲבוֹדָה זָרָה בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְצַו ה׳ אֱלֹהִים עַל הָאָדָם״. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה אוֹמֵר: אַף עַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף עַל הַדִּינִים.

כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: ״אֱלֹהִים אֲנִי״ – לֹא תְּקַלְּלוּנִי, ״אֱלֹהִים אֲנִי״ – לֹא תְּמִירוּנִי, ״אֱלֹהִים אֲנִי״ – יְהֵא מוֹרָאִי עֲלֵיכֶם? כְּמַאן? כְּיֵשׁ אוֹמְרִים.

וְתַנָּא דְבֵי מְנַשֶּׁה: אִי דָּרֵישׁ ״וַיְצַו״ – אֲפִילּוּ הָנָךְ נָמֵי, אִי לָא דָּרֵישׁ ״וַיְצַו״ – הָנֵי מְנָא לֵיהּ?

לְעוֹלָם לָא דָּרֵישׁ ״וַיְצַו״. הָנֵי, כֹּל חֲדָא וַחֲדָא בְּאַפֵּי נַפְשַׁהּ כְּתִיבָא: עֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת -