סנהדרין ס״ג א

אָמַר רַבִּי אַמֵּי: זִיבַּח וְקִיטֵּר וְנִיסֵּךְ בְּהֶעְלֵם אֶחָד, אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. אָמַר אַבָּיֵי: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אַמֵּי? אָמַר קְרָא ״לֹא תָעׇבְדֵם״, הַכָּתוּב עֲשָׂאָן כּוּלָּן עֲבוֹדָה אַחַת.

וּמִי אָמַר אַבָּיֵי הָכִי? וְהָאָמַר אַבָּיֵי: שָׁלֹשׁ הִשְׁתַּחֲוָאוֹת בַּעֲבוֹדָה זָרָה לָמָּה?

אַחַת לִכְדַרְכָּהּ, וְאַחַת שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ, וְאַחַת לְחַלֵּק.

לִדְבָרָיו דְּרַבִּי אַמֵּי קָאָמַר, וְלֵיהּ לָא סְבִירָא לֵיהּ.

גּוּפָא, אָמַר אַבָּיֵי: שָׁלֹשׁ הִשְׁתַּחֲוָאוֹת בַּעֲבוֹדָה זָרָה לָמָּה? אַחַת לִכְדַרְכָּהּ, וְאַחַת שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ, וְאַחַת לְחַלֵּק.

לִכְדַרְכָּהּ, מֵ״אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה״ נָפְקָא.

אֶלָּא, אַחַת כְּדַרְכָּהּ וְשֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ, וְאַחַת לְשֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ, וְאַחַת לְחַלֵּק.

הַמְקַבְּלוֹ עָלָיו בֶּאֱלוֹהַּ, הָאוֹמֵר לוֹ ״אֵלִי אַתָּה״. אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אָמַר רַב: כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ ״אֵלִי אַתָּה״ – חַיָּיב.

לְמַאי? אִי לִקְטָלָא, מַתְנִיתִין הִיא! אֶלָּא לְקׇרְבָּן.

וַאֲפִילּוּ לְרַבָּנַן? וְהָתַנְיָא: אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲשֶׂה, כְּגוֹן זִיבּוּחַ וְקִיטּוּר וְנִיסּוּךְ וְהִשְׁתַּחֲוָאָה. וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאן תְּנָא הִשְׁתַּחֲוָאָה? רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, דְּאָמַר לָא בָּעֵינַן מַעֲשֶׂה. מִכְּלָל דְּרַבָּנַן סָבְרִי בָּעֵינַן מַעֲשֶׂה.

כִּי קָאָמַר רַב נָמֵי, לְרַבִּי עֲקִיבָא קָאָמַר.

לְרַבִּי עֲקִיבָא, פְּשִׁיטָא! הַיְינוּ מְגַדֵּף.

מַהוּ דְּתֵימָא: עַד כָּאן לָא מְחַיֵּיב רַבִּי עֲקִיבָא קׇרְבָּן אֶלָּא בִּמְגַדֵּף, דִּכְתִיב בֵּיהּ כָּרֵת. אֲבָל הָכָא, דְּלָא כְּתִיב בֵּיהּ כָּרֵת, אֵימָא לָא.

קָא מַשְׁמַע לַן דְּאִתַּקּוֹשֵׁי אִתַּקּוּשׁ, דִּכְתִיב: ״וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ וְגוֹ׳״.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אִלְמָלֵא וָיו שֶׁבְּ״הֶעֱלוּךָ״, נִתְחַיְּיבוּ שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּלָיָיה.

כְּתַנָּאֵי: אֲחֵרִים אוֹמְרִים, אִלְמָלֵא וָיו שֶׁבְּ״הֶעֱלוּךָ״, נִתְחַיְּיבוּ שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּלָיָיה.

אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: וַהֲלֹא כׇּל הַמְשַׁתֵּף שֵׁם שָׁמַיִם וְדָבָר אַחֵר נֶעֱקָר מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר ״בִּלְתִּי לַה׳ לְבַדּוֹ״! אֶלָּא מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ״? שֶׁאִיוּוּ אֱלוֹהוֹת הַרְבֵּה.

אֲבָל הַמְגַפֵּף וְהַמְנַשֵּׁק, הַמְכַבֵּד וְהַמְרַבֵּץ כּוּ׳. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עַל כּוּלָּם לוֹקֶה, חוּץ מֵהַנּוֹדֵר בִּשְׁמוֹ וְהַמְקַיֵּים בִּשְׁמוֹ.

מַאי שְׁנָא הַנּוֹדֵר בִּשְׁמוֹ וְהַמְקַיֵּים בִּשְׁמוֹ דְּלָא לָקֵי? מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה. הָנֵי נָמֵי לָאו שֶׁבִּכְלָלוֹת הוּא, וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו שֶׁבִּכְלָלוֹת.

דְּתַנְיָא: מִנַּיִן לְאוֹכֵל מִן הַבְּהֵמָה קוֹדֶם שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁהּ שֶׁהוּא בְּלֹא תַעֲשֶׂה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם״.

דָּבָר אַחֵר: ״לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם״ – לֹא תֹּאכְלוּ בָּשָׂר, וַעֲדַיִן דָּם בְּמִזְרָק.

רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר: מִנַּיִין שֶׁאֵין מַבְרִין עַל הֲרוּגֵי בֵּית דִּין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם״.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מִנַּיִן לְסַנְהֶדְרִין שֶׁהָרְגוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ, שֶׁאֵין טוֹעֲמִין כְּלוּם כׇּל אוֹתוֹ הַיּוֹם? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם״.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַזְהָרָה לְבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם״.

וְאָמַר רַבִּי אָבִין בַּר חִיָּיא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי אָבִין בַּר כָּהֲנָא: עַל כּוּלָּם אֵינוֹ לוֹקֶה, מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ לָאו שֶׁבִּכְלָלוֹת.

אֶלָּא, כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עַל כּוּלָּן אֵינוֹ לוֹקֶה, חוּץ מִן הַנּוֹדֵר בִּשְׁמוֹ וְהַמְקַיֵּים בִּשְׁמוֹ.

מַאי שְׁנָא אַהָנָךְ דְּלָא לָקֵי? דְּהָוֵה לֵיהּ לָאו שֶׁבִּכְלָלוֹת. הָנֵי נָמֵי לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה נִינְהוּ.

הָהוּא כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה – לוֹקִין עָלָיו.

דְּתַנְיָא: ״לֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר״ – בָּא הַכָּתוּב לִיתֵּן עֲשֵׂה אַחַר לֹא תַעֲשֶׂה,