תלמוד בבלי
שבת ס״ד ב
חלק מ: דף ס״ד
קריאה: ציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים בתרגוםציטוטים בתרגום
שֶׁזָּנוּ עֵינֵיהֶם מִן הָעֶרְוָה.
אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: מִפְּנֵי מָה מָנָה הַכָּתוּב תַּכְשִׁיטִין שֶׁבַּחוּץ עִם תַּכְשִׁיטִין שֶׁבִּפְנִים? — לוֹמַר לָךְ: כׇּל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁל אִשָּׁה כְּאִילּוּ מִסְתַּכֵּל בִּמְקוֹם הַתּוּרְפָּה.
מַתְנִי׳ יוֹצְאָה אִשָּׁה בְּחוּטֵי שֵׂעָר, בֵּין מִשֶּׁלָּהּ בֵּין מִשֶּׁל חֲבֶירְתָּהּ בֵּין מִשֶּׁל בְּהֵמָה.
וּבְטוֹטֶפֶת, וּבְסַרְבִּיטִין בִּזְמַן שֶׁהֵן תְּפוּרִין.
בְּכָבוּל וּבְפֵאָה נׇכְרִית לֶחָצֵר. בְּמוֹךְ שֶׁבְּאׇזְנָהּ, וּבְמוֹךְ שֶׁבְּסַנְדָּלָהּ, וּבְמוֹךְ שֶׁהִתְקִינָה לְנִדָּתָהּ.
בְּפִילְפֵּל, וּבְגַלְגַּל מֶלַח, וְכׇל דָּבָר שֶׁנִּיתָּן לְתוֹךְ פִּיהָ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִּתֵּן לְכַתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת, וְאִם נָפַל — לֹא תַּחֲזִיר.
שֵׁן תּוֹתֶבֶת, שֵׁן שֶׁל זָהָב — רַבִּי מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִים.
גְּמָ׳ וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן דִּידַהּ מִשּׁוּם דְּלָא מְאִיס, אֲבָל חֲבֶירְתַּהּ דִּמְאִיס — אֵימָא לָא.
וְאִי אַשְׁמְעִינַן דַּחֲבֶירְתַּהּ — דְּבַת מִינַהּ הוּא, אֲבָל דִּבְהֵמָה לָאו בַּר מִינַהּ הוּא אֵימָא לָא, צְרִיכָא.
תָּנָא: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תֵּצֵא יַלְדָּה בְּשֶׁל זְקֵנָה וּזְקֵנָה בְּשֶׁל יַלְדָּה.
בִּשְׁלָמָא זְקֵנָה בְּשֶׁל יַלְדָּה — שֶׁבַח הוּא לָהּ. אֶלָּא יַלְדָּה בְּשֶׁל זְקֵנָה אַמַּאי? גְּנַאי הוּא לָהּ! אַיְּידִי דִּתְנָא זְקֵנָה בְּשֶׁל יַלְדָּה, תְּנָא נָמֵי יַלְדָּה בְּשֶׁל זְקֵנָה.
בְּכָבוּל וּבְפֵאָה נׇכְרִית לֶחָצֵר. אָמַר רַב: כׇּל שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים לָצֵאת בּוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אָסוּר לָצֵאת בּוֹ לֶחָצֵר — חוּץ מִכָּבוּל וּפֵאָה נׇכְרִית.
רַבִּי עֲנָנִי בַּר שָׂשׂוֹן מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר: הַכֹּל כְּכָבוּל.
תְּנַן: בְּכָבוּל וּבְפֵאָה נׇכְרִית לֶחָצֵר. בִּשְׁלָמָא לְרַב — נִיחָא, אֶלָּא לְרַבִּי עֲנָנִי בַּר שָׂשׂוֹן קַשְׁיָא! רַבִּי עֲנָנִי בַּר שָׂשׂוֹן מִשְּׁמֵיהּ דְמַאן קָאָמַר לֵיהּ? — מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר יוֹסֵי, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר יוֹסֵי תַּנָּא הוּא וּפְלִיג.
וְרַב, מַאי שְׁנָא הָנֵי? אָמַר עוּלָּא: כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְגַּנֶּה עַל בַּעְלָהּ. כִּדְתַנְיָא: ״וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ״ — זְקֵנִים הָרִאשׁוֹנִים אָמְרוּ שֶׁלֹּא תִּכְחוֹל וְלֹא תִּפְקוֹס וְלֹא תִּתְקַשֵּׁט בְּבִגְדֵי צִבְעוֹנִין, עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא וְלִימֵּד: אִם כֵּן — אַתָּה מְגַנָּהּ עַל בַּעְלָהּ, וְנִמְצָא בַּעְלָהּ מְגָרְשָׁהּ. אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ״ — בְּנִדָּתָהּ תְּהֵא עַד שֶׁתָּבֹא בַּמַּיִם.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל מָקוֹם שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן — אֲפִילּוּ בְּחַדְרֵי חֲדָרִים אָסוּר.
תְּנַן: וְלֹא בְּזוֹג אַף עַל פִּי שֶׁפָּקוּק. וְתַנְיָא אִידַּךְ: פּוֹקֵק לָהּ זוֹג בְּצַוָּארָהּ וּמְטַיֵּיל עִמָּהּ בֶּחָצֵר.
תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: