תמיד כ״ז ב

הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל לֹא זֶהוּ אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט זֶהוּ אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?

וְכִי תֵּימָא: כִּלְאַיִם בַּעֲלִיָּה וּלְבִישָׁה הוּא דְּאָסוּר, אֲבָל מֵימַךְ תּוּתֵיהּ שַׁפִּיר דָּמֵי, וְהָתַנְיָא: ״לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ״ – אֲבָל אַתָּה מַצִּיעוֹ תַּחְתֶּיךָ. אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: אָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן, שֶׁמָּא תִּיכָּרֵךְ נִימָא אַחַת עַל בְּשָׂרוֹ.

וְכִי תֵּימָא דְּמַפְסֵיק מִידֵּי, וְהָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן שָׁאוּל מִשּׁוּם קְהָלָא קַדִּישָׁא שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם: אֲפִילּוּ עֶשֶׂר מַצָּעוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ, וְכִלְאַיִם תַּחְתֵּיהֶן – אָסוּר לִישַׁן עֲלֵיהֶן. אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ, נֶגֶד רָאשֵׁיהֶן.

וְאִי בָּעֵית אֵימָא: בְּאוֹתָן שֶׁאֵין בָּהֶן כִּלְאַיִם. רַב אָשֵׁי אָמַר: בִּגְדֵי כְהוּנָּה קָשִׁין הֵן, דְּאָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: הָא נַמְטָא גַּמְדָּא דְּנַרֶשׁ – שַׁרְיָא.

תָּא שְׁמַע: בִּגְדֵי כְהוּנָּה, הַיּוֹצֵא בָּהֶן לִמְדִינָה – אָסוּר. וּבַמִּקְדָּשׁ, בֵּין בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה וּבֵין שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה – מוּתָּר. מִפְּנֵי שֶׁבִּגְדֵי כְהוּנָּה נִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת בָּהֶן. שְׁמַע מִינַּהּ.

וּבַמְּדִינָה לָא? וְהָתַנְיָא: בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד בּוֹ – יוֹם הַר גְּרִיזִים, דְּלָא לְמִיסְפַּד, כִּדְאִיתָא בְּיוֹמָא פֶּרֶק ״בָּא לוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל קָרוֹב וְכוּ׳״?!

עַד אִיבָּעֵית אֵימָא: רְאוּיִין הֵן לְבִגְדֵי כְהוּנָּה.

וְאִי בָּעֵית אֵימָא: ״עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ״.

אֵירַע קֶרִי בְּאֶחָד מֵהֶן [וְכוּ׳].

מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר: מְחִילּוֹת לֹא נִתְקַדְּשׁוּ. בַּעַל קֶרִי מִשְׁתַּלֵּחַ חוּץ לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.

וְהַנֵּרוֹת דּוֹלְקִין מִכָּאן וּמִכָּאן כּוּ׳. רַב סָפְרָא הֲוָה יָתֵיב בְּבֵית הַכִּסֵּא, אֲתָא רַבִּי אַבָּא נְחַר לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: לֵיעוּל מָר!

בָּתַר דְּנָפֵיק, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא: עַד כָּאן לָא סְלֵיקְתְּ לְשֵׂעִיר, גְּמַרְתְּ מִילֵּי דְּשֵׂעִיר?! לָאו הָכִי תְּנַן: מְצָאוֹ נָעוּל – בְּיָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ שָׁם אָדָם! לְמֵימְרָא דְּלָא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְמֵיעַל!

וְרַב סָפְרָא סָבַר: דִּלְמָא מְסוּכָּן הוּא. כִּדְתַנְיָא, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַמּוּד הַחוֹזֵר – מֵבִיא אֶת הָאָדָם לִידֵי הִדְרוֹקָן, סִילוֹן הַחוֹזֵר – מֵבִיא אֶת הָאָדָם לִידֵי יֵרָקוֹן.

אֲמַר לֵיהּ רַב לְחִיָּיא בְּרֵיהּ, וְכֵן אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא לְרַבָּה בְּרֵיהּ: חַשֵּׁיךְ תַּקֵּין נַפְשָׁךְ, וּקְדֵים תַּקֵּין נַפְשָׁךְ – כִּי הֵיכִי דְּלָא תִּרְחַק. תּוּב וְגַלִּי. כַּסִּי וְקוּם.

שְׁטוֹף וּשְׁתִי. [שְׁטוֹף] וְאַחֵית. וּכְשֶׁאַתָּה שׁוֹתֶה מַיִם – שְׁפוֹךְ מֵהֶן, וְאַחַר כָּךְ תֵּן לְתַלְמִידֶךָ.

כִּדְתַנְיָא: לֹא יִשְׁתֶּה אָדָם מַיִם וְיִתֵּן לְתַלְמִידוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן שָׁפַךְ מֵהֶן. וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁשָּׁתָה מַיִם וְלֹא שָׁפַךְ מֵהֶן, וְנָתַן לְתַלְמִידוֹ, וְאוֹתוֹ תַּלְמִיד אִיסְטְנִיס הָיָה, וְלֹא רָצָה לִשְׁתּוֹת, וּמֵת בַּצָּמָא. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ: לֹא יִשְׁתֶּה אָדָם מַיִם וְיִתֵּן לְתַלְמִידוֹ אֶלָּא אִם כֵּן שָׁפַךְ מֵהֶן. רַב אָשֵׁי אָמַר: הִילְכָּךְ, הַאי תַּלְמִידָא דְּשָׁפֵיךְ קַמֵּי רַבֵּיהּ – לֵית בֵּיהּ מִשּׁוּם אַפְקִירוּתָא.

כׇּל מִילֵּי לָא תִּיפְלוֹט בְּאַפֵּי רַבָּךְ, בַּר מִקָּרָא וְדַיְיסָא, דְּכִפְתִילָה שֶׁל אֲבָר דָּמוּ.

תְּנַן הָתָם: אִישׁ הַר הַבַּיִת הָיָה מְחַזֵּר עַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר, וַאֲבוּקוֹת דּוֹלְקוֹת לְפָנָיו. וְכׇל מִשְׁמָר שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד וְאוֹמֵר לוֹ: ״אִישׁ הַר הַבַּיִת