זבחים ע״ו ב

וְאִם לָאו – אָשָׁם זֶה שֶׁל שַׁלְמֵי נְדָבָה. וְאוֹתוֹ אָשָׁם טָעוּן שְׁחִיטָה בַּצָּפוֹן, וּמַתַּן בְּהוֹנוֹת, וּסְמִיכָה, וּנְסָכִים, וּתְנוּפַת חָזֶה וָשׁוֹק,

וְנֶאֱכָל לְיוֹם וְלַיְלָה! תַּקּוֹנֵי גַּבְרָא שָׁאנֵי.

הָתִינַח אָשָׁם, לוֹג מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? דְּאָמַר: לוֹג זֶה יְהֵא נְדָבָה. וְדִילְמָא לָאו מְצוֹרָע הוּא, וּבָעֵי מִקְמָץ? דְּמִקְּמִיץ.

וְדִילְמָא מְצוֹרָע הוּא, וּבָעֵי מַתַּן שֶׁבַע? דְּיָהֵיב.

וְהָא חָסַר לֵיהּ! דְּמַיְיתֵי פּוּרְתָּא וּמְמַלֵּי לֵיהּ; דִּתְנַן: חָסַר הַלּוֹג עַד שֶׁלֹּא יָצַק – יְמַלְּאֶנּוּ.

וְהָא בָּעֵי הַקְטָרָה! (דְּאַקְטַר) [דְּמַקְטַר] לֵיהּ.

אֵימַת? אִי בָּתַר מַתְּנוֹת שֶׁבַע – הָווּ לְהוּ שִׁירַיִים שֶׁחָסְרוּ בֵּין קְמִיצָה לְהַקְטָרָה, וְאֵין מַקְטִירִין אֶת הַקּוֹמֶץ עֲלֵיהֶן!

אִי קוֹדֶם מַתְּנוֹת שֶׁבַע – כֹּל שֶׁמִּמֶּנּוּ לָאִישִּׁים, הֲרֵי הוּא בְּבַל תַּקְטִירוּ!

אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי: דְּמַסֵּיק לְהוּ לְשֵׁם עֵצִים. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: ״לְרֵיחַ נִיחוֹחַ״ אִי אַתָּה מַעֲלֶה, אֲבָל אַתָּה מַעֲלֶה