זבחים פ׳ א

הַנִּיתָּנִין בְּמַתָּנָה אַחַת שֶׁנִּתְעָרְבוּ בַּנִּיתָּנִין בְּמַתָּנָה אַחַת – יִנָּתְנוּ בְּמַתָּנָה אֶחָת. (מֵהֶן) מַתַּן אַרְבַּע בְּמַתַּן אַרְבַּע – יִנָּתְנוּ בְּמַתַּן אַרְבַּע.

מַתַּן אַרְבַּע בְּמַתָּנָה אַחַת – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יִנָּתְנוּ בְּמַתַּן אַרְבַּע, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: יִנָּתְנוּ בְּמַתָּנָה אֶחָת.

אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: הֲרֵי הוּא עוֹבֵר עַל בַּל תִּגְרַע! אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: הֲרֵי הוּא עוֹבֵר עַל בַּל תּוֹסִיף!

אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: לֹא נֶאֱמַר בַּל תּוֹסִיף אֶלָּא כְּשֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לֹא נֶאֱמַר בַּל תִּגְרַע אֶלָּא כְּשֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ! וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: כְּשֶׁנָּתַתָּ – עָבַרְתָּ עַל בַּל תּוֹסִיף, וְעָשִׂיתָ מַעֲשֶׂה בְּיָדֶךָ. כְּשֶׁלֹּא נָתַתָּ – עָבַרְתָּ עַל בַּל תִּגְרַע, לֹא עָשִׂיתָ מַעֲשֶׂה בְּיָדֶךָ.

גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא הִכְשִׁיר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא שְׁנַיִם שְׁנַיִם, אֲבָל אֶחָד אֶחָד – לָא.

מֵתִיב רַב דִּימִי, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֲפִילּוּ קָרְבוּ כּוּלָּן חוּץ מֵאֶחָד מֵהֶן – יִשָּׁפֵךְ לְאַמָּה. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יַעֲקֹב לְרַבִּי יִרְמְיָה בַּר תַּחְלִיפָא, אַסְבְּרַהּ לָךְ: מַאי אֶחָד – זוּג אֶחָד.

וּצְרִיכָא; דְּאִי אִיתְּמַר בְּהָא – בְּהָא קָאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מִשּׁוּם דְּאִיתְעֲבִיד בֵּיהּ כַּפָּרָתוֹ; אֲבָל בְּהָא – אֵימָא מוֹדֵי לְהוּ לְרַבָּנַן.

וְאִי אִיתְּמַר בְּהָא – בְּהָא קָאָמְרִי רַבָּנַן, אֲבָל בְּהָא אֵימָא מוֹדוּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר; צְרִיכָא.

תְּנַן הָתָם: צְלוֹחִית שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹכָהּ מַיִם כׇּל שֶׁהוּ – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יַזֶּה שְׁתֵּי הַזָּאוֹת, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין.

בִּשְׁלָמָא רַבָּנַן – סָבְרִי יֵשׁ בִּילָּה, וְהַזָּאָה צְרִיכָה שִׁיעוּר, וְאֵין מִצְטָרְפִין לְהַזָּאוֹת.

אֶלָּא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר – מַאי קָסָבַר? אִי קָסָבַר אֵין בִּילָּה, כִּי מַזֶּה שְׁתֵּי הַזָּאוֹת מַאי הָוֵי? דִּילְמָא תַּרְוַיְיהוּ מַיָּא קָא מַזֵּי! אֶלָּא קָא סָבַר יֵשׁ בִּילָּה. אִי קָסָבַר אֵין הַזָּאָה צְרִיכָה שִׁיעוּר, לְמָה לִי שְׁתֵּי הַזָּאוֹת? אֶלָּא קָסָבַר הַזָּאָה צְרִיכָה שִׁיעוּר. וְאִי קָסָבַר אֵין מִצְטָרְפִין לְהַזָּאוֹת, כִּי מַזֶּה שְׁתֵּי הַזָּאוֹת מַאי הָוֵי? וְאִי נָמֵי מִצְטָרְפִין לְהַזָּאוֹת, מִי יֵימַר דִּמְלֵא לֵיהּ שִׁיעוּרָא?

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: לְעוֹלָם יֵשׁ בִּילָּה, וְהַזָּאָה צְרִיכָה שִׁיעוּר; וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁנִּתְעָרְבוּ אַחַת בְּאַחַת.

רָבָא אָמַר: לְעוֹלָם יֵשׁ בִּילָּה, וְהַזָּאָה אֵין צְרִיכָה שִׁיעוּר; וּקְנָסָא קְנַסוּ רַבָּנַן, כִּי הֵיכִי דְּלָא (מִשְׁתָּרֵשׁ) [נִשְׁתָּרֵשׁ] לֵיהּ.

רַב אָשֵׁי אָמַר: אֵין בִּילָּה; יַזֶּה שְׁתֵּי הַזָּאוֹת.

מֵיתִיבִי, רַבִּי אוֹמֵר: לְדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר – הַזָּאָה כׇּל שֶׁהוּא מְטַהֶרֶת; הַזָּאָה אֵין צְרִיכָה שִׁיעוּר; הַזָּאָה מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל.