וילך, רביעי

מקץ שבע שנים. בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל שְׁמִטָּה — בַּשְּׁמִינִית, וְלָמָּה קוֹרֵא אוֹתָהּ שנת השמטה? שֶׁעֲדַיִּן שְׁבִיעִית נוֹהֶגֶת בָּהּ, בַּקָּצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית הַיּוֹצֵא לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית:

After seven years have ended. During the first year of [the next] Sh’mittah, meaning the eighth year. Why, then, is it referred to as “the Sh’mittah year”? Because there are still seventh-year restrictions which apply — with the seventh-year harvest which overlaps after the seventh-year has departed.

תקרא את התורה הזאת. הַמֶּלֶךְ הָיָה קוֹרֵא מִתְּחִלַּת "אֵלֶּה הַדְּבָרִים", כִּדְאִיתָא בְמַסֶּכֶת סוֹטָה (דף מ"א) עַל בִּימָה שֶׁל עֵץ שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין בָּעֲזָרָה:

You shall read this Torah. The king recited, from the beginning of “These are the words,” as stated in tractate Sotah, on a wooden platform which was erected in the Temple courtyard.

האנשים. לִלְמֹד:

The men. To learn.

והנשים. לִשְׁמֹעַ:

The women. To listen.

והטף. לָמָּה בָא? לָתֵת שָׂכָר לִמְבִיאֵיהֶם (חגיגה ג'):

And the infants. Why did they come? To bring merit to those who brought them.