דברי הימים ב י״ח:א׳-י״ז

וירד לקץ שנים. ובמלכים (א' כ"ב) כתיב ויהי בשנה השלישית וירד יהושפט וגומר בשנה השלישית מששלח את בן הדד:

And he went down at the end of years And in I Kings (22:2) it is written: “And it was in the third year, that Jehoshaphat came down, etc.” This refers to the third year since he had released Ben Hadad (ibid. 20:34).

ויסיתהו לעלות אל רמת גלעד. כמו שכתוב שם בספר מלכים הידעתם כי לנו רמות גלעד כי כשהציב יעקב אבניו שם את הגל (בראשית ל״א:מ״ו-מ״ז) וקרא לו גלעד הוחזק בו ואבותינו לקחו גלעד והרמות משוכי' ומוחזקים אחרי העיר ואבותינו אז בימי משה כשתפשו גלעד שתקו אז מלקחת אותה כי לא חששו בהם או שמא בימי משה לקחוה ואחרי כן לקחוה האומות מיד ישראל ושלנו הם:

and he enticed him to go up to Ramoth Gilead as is written in the Book of I Kings (22: 3): “Do you know that Ramoth Gilead is ours,” because when Jacob built the mound [of stones] there and called it Galead, he took possession of it, and our forefathers took Gilead and the heights (רָמוֹת), which are a continuation and an attachment to the city. But when our forefathers in Moses’ time seized Gilead, they were silent and refrained from taking it, because they did not care for it, or perhaps in Moses’ time, they did take it, but later the nations took it from Israel’s hands, but it is [in fact] ours.

דרש נא כיום את דבר ה'. ולא מנביאי הבעלים אשר אתה בוטח בהם:

Please inquire today the word of the Lord and [do not inquire] of the prophets of the baalim in whom you trust.

ויקבץ מלך ישראל את הנביאים ארבע מאות. וכולם נביאי אמת היו כי מה ששאל ממנו יהושפט קבץ לו כן מוכיח בסמוך (פ"כ) ויצא הרוח ויאמר אני אפתנו וגו' עד והייתי לרוח שקר בפי כל נביאיו שאומר להם לאמר לאחאב עלה ויתן האלהים ביד המלך מכלל שהיו נביאי ה' שלא היו מתנבאים אלא דבר ה' שאם היו נביאי שקר אין הפתוי נופל עליהם שלא היו מתנבאים אלא מה שהיו בודי' מלבן ועוד שאמר יהושפט שוב האין פה נבי' לה' עוד ודאי יודע אני שהם נביאי ה' אלא מקובלני מבית אבי אבא שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון א' ולשון א' והללו כולם מתנבאים עלה והצלח:

And the king of Israel gathered the prophets, four hundred And they were all true prophets, for he gathered for Jehoshaphat that which he had requested of him. And this is proven in the closely following text (verse 20f.): “And a spirit came forth, etc. and said: ‘I will entice him...and I will be a lying spirit in the mouth of all his prophets,’ for I will inspire them to say to Ahab: Ascend, and the Lord will deliver it into the hands of the king.” From here we can deduce that they were prophets of the Lord, for they prophesied only the word of the Lord, for if they were false prophets, they would not entice, for they would prophesy only that which they were inventing from their minds. Moreover, Jehoshaphat later said, “Is there no other prophet of the Lord?” I know that they are prophets of the Lord, but I have a tradition from my grandfather’s house that two prophets do not prophesy in the same style and with the same language, but all of these [prophets] are [unanimously] prophesying, “Ascend and prosper.”

כי כל ימיו לרעה. כי זהו שאמר (מלכים א כ"ב) יען אשר שלחת איש חרמי וגו':

but always bad For this is what it says (I Kings 20:42): “Because you have released the man whom I designated for destruction, etc.”

מהר מיכהו. כתיב חסר יו"ד משום בזיון כינה לו שם אחר מיכהו:

Bring Micaiah at once [Micaiah] is written with the “yud” missing. He called him by a different name, Micahu, in order to degrade him.

מלובשים בגדים. בגדי מלכות ויושבין בגורן פתח שער שומרון בא להודיענו כי כשנתנבאו הנביאים לפניהם היו יושבים חוץ לעיר ושם באו מרגלים של מלך ארם ושמעו שהודיע למלך ישראל שהוא לבדו יפול במלחמה הוא שצוה מלך ארם לחיילותיו (לקמן פ' ל) לא תלחמו את הקטן ואת הגדול כי אם את מלך ישראל לבדו לקיים דברי מיכיהו לפיכך כתיב בגורן שהיה מקום מרגלים לרגל אבל אם הועד בתוך העיר לא היו המרגלים של מלך ארם יכולין לבא שמא ירגישו בהם שהם מרגלים אבל כשהם חוץ לעיר אפי' ירגישו בהם ויבינו כי מרגלים הם יכולים הם לומר למקום אחר אנו הולכים ומה שקרבנו פה אל הגורן בשביל הרגש גדול וקבוץ חיילות הנה פתח העיר תמהנו ופנינו מן הדרך לראות מה זה והמרגלים הם הודיעו למלך ארם והוא צוה שלא להרוג שום אדם כי אם מלך ישראל לבדו שאם לא כן מה עלה בלבו שצוה שלא להרוג מישראל רק המלך לבדו אלא מרגלים היו לו ושמעו את מיכיהו אומר ראיתי את כל ישראל נפוצים וגו':

dressed in [their] attire the royal raiment and seated in a threshing floor He is telling us that when the prophets prophesied before them, they were sitting outside the city, and spies of the king of Aram came there and heard that he [the prophet] informed the king of Israel that he alone would fall in battle. That is the reason that the king of Aram commanded his forces (v. 30): “Attack neither small nor great; only the king of Israel,” to fulfill the words of Micaiah. That is why it is written, “in a threshing floor,” for it was a place where spies could spy. If the meeting had been inside the city, the spies of the king of Aram would not have been able to infiltrate, for they would have detected that they were spies; but when they were outside the city, even if they [the Israelites] became aware of them, they could say, “We are going elsewhere, and the reason we drew near to the threshing floor is because of the great tumult and gathering of the armies here at the gate of the city; we were amazed, and turned off the road to see what was going on.” Consequently, the spies informed the king of Aram [what they had heard], who commanded to slay no one but the king of Israel. Otherwise, why did it enter his mind to command not to slay anyone of Israel, but the king? But he had spies who had heard Micaiah saying, (verses 16f.): “I saw all the Israelites scattered, etc. And the Lord said: These have no master.” This was a sign that the king would be slain, and that the Israelites would return each one to his house in peace. And they heard that he said, (v. 27): “If you return in peace...” The spies heard all and informed the king of Aram. The king of Aram then commanded to act in accordance with the word of Micaiah, and to slay only the king.

עלו והצליחו וינתנו בידכם. כלומר הלואי שתצליחו וינתנו בידכם:

Go up and triumph, and may they be delivered into your hand i.e., May you only prosper, and may they be delivered into your hands.

נפוצים על ההרים. כי כשבורחים מן המלחמה בורחים על ההרים לבית מנוס כמו (ראשית יד) והנשארים הרה נסו ועוד שהמלחמה היתה ברמות גלעד מקום הרים וגבעות:

scattered over the mountains For when they flee from battle, they flee on the mountains to a refuge, like (Gen. 14:10): “and those who remained fled to the mountains.” In addition, the battle was on the heights of Gilead, a mountainous and hilly terrain.

ויאמר ה' לא אדונים לאלה. סימן שיהרג המלך אבל ישראל ישובו איש לביתו לשלום ושמעו את זה שאמר אם שוב תשוב בשלום הכל שמעו המרגלים והגידו למלך ארם ואז צוה מלך ארם לעשות כדבר מיכיהו להרוג המלך לבדו:

ויאמר ה' לא אדונים לאלה. לפיכך נפוצים כצאן על ההרים שאין להם רועה שמלכם יהרג:

And the Lord said: These have no master They are scattered like sheep on the mountains, because they have no shepherd, for their king will be slain.

ישובו איש לביתו בשלום. שאחאב לבדו יהרג אבל שאר ישראל ישובו איש לביתו לשלום כאשר צוה ארם לעמו:

Let them return each one to his house in peace Ahab alone will be killed, but the rest of the Israelites will return each one to his house in peace, as the king of Aram commanded his people.