איוב ט״ז

(מענה איוב):
ימריצך. ישערך פיך לחשוב דברים נמרצים על אופניהם:

ככם אדברה. ככם אני יודע לקנתר:

לו יש נפשכם. ביסורין תחת נפשי גם אני הייתי מחבר עליכם במילין ומניע עליכם ראשי בצעקתכם ומאמץ אתכם במו פי לאמר החרישו התאמצו ועמדו ביסוריכ' כאשר אתם תאמרו אלי:

וניד שפתי. שאני נד וקובל עתה וצועק אז יחשוך ולא אזעוק ולא אנוד עוד, אבל עתה:

אם אדברה. וגו':

השימות. לשון שתיקה כמו אשתומם וכמו שומו שמים (ירמיהו ב׳:י״ב) שתקו והתמהו:

ותקמטני לעד היה. הקמטתני והקדרתני בשביל עד שהיה לעד על עוני להשטינני:

צרי. השטן הוא הצר:

ילטוש. יחדד כמו לוטש כל חורש וגומר (בראשית ד):

פערו עלי בפיהם. פתחו כמו ופערה פיה (ישעיה ה):

יתמלאון. יתאספון והרבה לו דומין במקרא קראו אחריך מלא (ירמיה ה) אשר יקראו עליו מלא רועים (ישעיהו ל״א:ד׳) ואינו משתנה מלשונו כי כל מילוי נאסף הוא:

יסגירני אל אל עויל. הסגירני הקב"ה אל אויל לץ עולל ללוץ בי:

ועל ידי רשעים ירטני. רטיית תנחומיו ורפואתי מסר לרשעים שאינן אלא מקניטים, ד"א ירטני כמו ירצני לשון רצוי ותנחומים:

ויפרפרני. אותו עויל ל' פירורין:

ויפצפצני. לשון נשבר לשברים הרבה בחבטה רבה כמו ונפצתם איש אל אחיו (ירמיה יד) ונפץ עולליך אל הסלע (תהילים קל״ז:ט׳):

רביו. מורה חציו כמו רובה קשת (בראשית כא):

מררתי. מרה שלי:

גלדי. מכה יבשה והעלאת גלד ול' משנה (ר"ה כ"ז) והעמידו על גלדו:

ועוללי. ולכלכתי וגנותי כמו ויתעללו בה (שופטים י״ט:כ״ה) ל' בזיון וגנאי וכמו עוללה לנפשי (איכה ג):

קרני. זיוי לשון וקרנים מידו לו (חבקוק ג׳:ד׳):

חמרמרו. נקמטו כמו נחמרו בני מיעיה בל' משנה (חולין י) וכן מעי חמרמרו (איכה א):

צלמות. שחשכו מחמת בכי ודמע':

ותפלתי זכה. לא קיללתי חבירי ולא פיללתי לו רעה:

ואל יהי מקום. בארץ להבליע בו צעקתי כי לשמים תעלה:

הנה בשמים עדי. יוצרי היודע דרכי:

דלפה. דומעת וזולפת דמעה ל' דילוף:

ויוכח לגבר. והלואי יעשה לי זאת שיתן לי מקום להתווכח גבר עם אלוה להשוות שני הריבים ריב גבר עם קונו וריב בין אדם לרעהו:

כי שנות וגו'. הקצובים מספר לימי חיי:

יאתיו. יגיעו, ואז ארח לא אשוב אהלך: