איוב י״ז

נזעכו. נקפצו כמו נדעכו (לעיל י):

קברים לי. מוכן אני לקבר:

אם לא. אם לא זאת באתני שבני אדם התולים נועדו עמי בתנחומי להתל בי:

ובהמרותם. כמו וימרו בי (יחזקאל כ׳:ח׳) ממרים הייתם (דברים ט׳:ז׳) ל' בהקנטתכם:

תלן עיני. עיני ולבי ומחשבתי לנוח בהן:

שימה נא. הבורא:

ערבני. בתקע כף להתווכח יחד כמו מי הוא מאלה לידי יתקע וייטיב לו:

כי לבם צפנת משכל. ועל כן לא תרומם תפארתך על ידיהם:

לחלק יגיד. לחלקלקות יגיד כל אחד מהם את רעו וזאת תבא להם עיני בניו תכלינה:

ותופת. כמו תוף:

לפנים. של בריות אני:

ויצורי. איברים שאני נוצר בהם:

ישומו. יתמהו:

ונקי. אם יש צדיק שומע בהתולות החניפים האלה:

יתעורר. לריב בכם:

ויאחז. כל צדיק דרכו לעמוד כנגד כת חניפים:

ואולם כולם. אני אומר לכם תשובו נא ובאו נא:

ולא אמצא בכם חכם. במה שאתם מלעיגי' על קבלתי:

ימי וגו'. הנה ימי טובתי שהורגלתי בהם עברו:

זמותי. שזמותי להאריך בטובה:

נתקו מורשי לבבי. מחשבות שלבי מורשני שהיה לבי אומר לי לירש טובה לפי דרכי:

לילה ליום ישימו. התולים אלה הופכי' לי לילה ליום כי מצרת התולים לא אישן בלילה:

אור קרוב. וקצר לי מפני צרות חשך לילה, אור קרוב כאשר יבא השמש נראה לי שעתה מקרוב האיר היום ונקצר וחלף לו כמו (בראשית י״ט:כ׳) העיר הזאת קרובה נתיישב' מקרוב מחדש, וכמו כי רננת רשעים מקרוב (לקמן כ) וכמו חדשים מקרוב באו (דברים ל״ב:י״ז):

אם אקוה שאול. כמו אם חרוצים ימיו (לעיל יד) כלומר מאחר שאני מקוה שאול ביתי:

ובחשך רפדתי. שיטחתי יצועי בקבר:

לשחת קראתי אבי אתה. להתלונן בו ימים רבים כאילו הוא אבי מאחר שתקותי זאת היא:

ואיה אפו תקותי. ואת למה נמשכת ומי ישורנה להריצה עדי:

בדי שאול תרדנה. אותם אברים שסופן לירד שאול שתהא יחד על עפר נחת:

נחת. מלונן ל' ותנח עליהם הרוח (במדבר י״א:כ״ו):