כף החיים על אורח חיים קי״ט:כ״ט

כט) שם. אלא יאמר ענינו וכו' וה"ה אם לא היו עשרה המתענים בבהכ"נ ובאו אחר שאמר הש"ץ רפאינו אומרה בש"ת, שה"ג פ' כיצד מברכין והביאו כנה"ג שם, עו"ת שם, מ"א שם, פרח אות ד' א"ר שם בי"ע אות ג' דה"ח שם ואם א' מהם כבר התפלל אין לומר ענינו, בי"ד סי' שמ"ב, ש"ץ דף קכ"ו ע"ד, קש"ג שה אות ד' בי"ע אות ב' חס"ל שם, וכן אם יש א' בהם שאינו משלים לא יאמרו ענינו, מ"א בסי' תקס"ו סק"ה ש"ץ שם קש"ג שם אות ה' בי"ע שם אות א' ועיין בש"ע סי' תקס"ו ס"ג, וכתב שם הברכ"י אות ב' בשם מהר"ם ן' חביב סי' ט"ו דהא דבעינן עשרה שמתענין אין זה אלא בתענית צבור שהקהל קבלו עליהם על כל צרה שלא תבא אבל הד' צומות דמדברי קבלה נינהו אפי' אין שם מתענין אלא ששה או שבעה והשאר אינם מתענין דאניסי שהם חולים יכולין לקבוע ברכת ענינו ולקרות ויחל אף שאין שם עשרה מתענין בבה"כ עכ"ל, וכ"ף בספרו קש"ג שם אות ו' ש"ץ שם זכ"ל אות ת' בי"ע אות ד' חס"ל שם, ומ"ש קיצור הש"ע שם דגם בתענית צבור צריך עשרה שמתענין בבה"כ נראה מפני שלא ראה דברי מהר"ם ן' חביב הנז' וכתב שם החס"ל דבמקום שאין מנהג היותר טוב שלא להוציא ס"ת ושלא לומר ענינו ברכה בפ"ע כ"א בד' צימות כי יש דעות שסוברים בן ומה גם כי מי זה ערב שיהיו עשרה משלימין מאחר דליכא חיובא להשלים עד צאת הכוכבים כ"א בד' צומות עכ"ל וכ"כ השו"ג בסי' תקס"ו אות ט' דמנהג שלוניק שלא לקרות בתורה בת"צ שגוזרין על כל צרה שלא תבא ולא לומר ענינו רק בש"ת כיחידים יעו"ש והביאו הזכ"ל שם, וכ"כ דב"מ סי' מ' והביאו הזכ"ל ח"ג אות ת' וכתב דכן מנהגינו ועוד עי"ש שכתב דה"ה דאין אומרים ברכת כהנים יעו"ש, ועיין בסי' תקס"ו ס"ב ודו"ק: