כף החיים על אורח חיים קנ״ג:קס״ב

קסב) שם אין הצבור יכולין וכו' כתב רש"ל בתשו' סי' ט"ז באחד שנתן ס"ת להיכל מכמה שנים ועמדה שם והיו עליה מעילין של הקדש שהם משל צביר והיתה בפני המקדיש כמה שנים בהיכל ולא שמע אדם שהיה אומר שלי הוא ולא נתתיה לחליטין ואמת שהיתה נקראת על שמו כי כן הדרך של העשירים כ"א קונה ס"ת וניתנה להיכל וכ"א מכיר ס"ת שלו להתיחס בה ופסק שם דאם בא אח"כ איהו גופיה ורצה לקחת לעצמו לאו כל כמיניה אם אין לו ראיה דחזקה שהוא אקדשה דהוא הוי מוציא ועליו הראיה ומש"ה ראיתי ושמעתי שבני אדם כשמתנדבים ס"ת לבהכ"נ היו מתנים ברבים שאינה לחלוטין וא"כ אותו שלא התנה איהו דאפסיד אנפשיה וכו' והביאו הט"ז שם וכתב וז"ל ונראה שהוא חולק על פסק הש"ע כאן שהוא בשם מהרי"ק דה"ל דאין הקהל נקראין מוחזקים וכן מסתבר (ר"ל כדברי הש"ע) כיון שידוע שהיתה שלו מתחלה היאך יחזיקוהו הקהל מספק להוציא מחזקה שלו שהיתה ודאי שלו ומה שהיו לו מעילין של הקהל אין ראיה כלל כי כן המנהג להחליף המעילין מס"ת אל ס"ת הן של יחידים הן של הקהל עכ"ל אמנם המט"י או' ג' כתב על דברי הט"ז הנז' שכתב דרש"ל חולק על פסק הש"ע דאינו מוכרח דהא מהרי"ק ז"ל שהביא מרן כתב דלא שייך חזקה בס"ת העשוי מתחלתו ע"מ כן שיקראו בו הרבים ושיהיה תמיד מונח בבהכ"נ עד יום פקוד אותו הבעלים וא"כ כיון דמתחלתו היה ע"מ כן הרי חזקה היתה לו שהוא של אבותיו אפי' אחר שהונח בבהכ"נ ולכך לא פקעה חזקה בלא ראיה אבל רש"ל ז"ל מיירי בסתם ואדרבא אמרינן דחזקה דאקדשה כיון דלא היה גלוי דעת בהבאתו לבהכ"נ עכ"ד וכ"נ דעת הא"ר באו' ל"ב דרש"ל אינו חולק על פסק הש"ע יעו"ש וכתב שם המט"י דמנהגינו כל מי שמביא תפוחים ואין רצונו להקדישם שם שיכתוב שטר מקודם כדי שלא יהיה צד ערעור כלל עכ"ד וכ"כ לעיל או' קנ"ג יעו"ש: