כף החיים על אורח חיים ק״ס:מ״ב

מב) [סעיף ט'] מים מלוחים וכו' מי הים אם ירתיחו אותם על האש יהיו ראויים לשתיית הכלב הרדב"ז ח"א סי' רצ"ד. והביאו כנה"ג בהגה"ט סי' קנ"ט מט"י סי' קנ"ח אות י"ז. מ"א בזה הסי' ס"ק י"ב. ומשמע דוקא שמרתיחים אותם תחלה כדי שיהיו ראויין לשתיית הכלב ואח"כ נוטלין מהן לידים. וכ"כ ר"ז אות י"ב. ח"א כלל ט"ל אות ז' בן א"ח שם אות י"ג. והגם דהישי"ע אוסר אף בהרתיחו אותם נראה כיון דכל הני רבוותא סברי להתיר הכי נקטינן והיינו אם א"א להטביל ידיו בים אבל אם אפשר להטביל ידיו בים מותר והכי עדיף טפי כדין מים מלוחין שכשרין למי מקוה לטבילה וה"ה לטבילת ידים. ואם א"א לא להטביל ידיו בים ולא להרתיח המים וליטול בכלי אז יטול בכלי ממי הים כמו שהם ויטול ידיו דעדיפי מעפר דמנקי טפי כמ"ש הרדב"ז שם אבל לא יברך על נטילה זו כמ"ש המט"י שם. ומ"מ יש לכרוך ידיו במפה ג"כ וכמ"ש המט"י שם יעו"ש. וה"ה בכל מים פסולין או אפי' אם ספק פסולין וא"א באחרים נוטל ואינו מברך וכורך ידיו במפה ג"כ כדי לצאת מספק. ומיהו מ"ש הרדב"ז שם דאם אינו מגיע ידיו לים ימצא כלי שנקוב בכונס משקה וכו' כבר כתבנו ע"ז לעיל בסי' קנ"ט אות נ"א שיש פלוגתא בזה ואם לא אפשר בענין אחר אין לברך כ"א בלא שם ומלכות יעו"ש: