כף החיים על אורח חיים ק״ס:מ״ג

מג) שם שאין הכלב יכול לשתות וכו' בכ"מ פ"ו מה"ב דין ט' הקשה מרן ז"ל על הרמב"ם ז"ל דלמה לא כתב בפי' גבי מים שנפסלו משתיית הכלב דאם המשיכן מן המקוה דרך חריץ ועדיין הם מחוברים למקוה אם אין בחריץ שיעור מקוה דפסולים לטבילת ידים דגזרינן חריץ אטו מנא וכמ"ש גבי חמי טבריא וכתב אפשר לומר דלא גזרו אלא דוקא בחמי טבריא משום שהם זכים ואין פסולם ניכר אבל בשאר מימות דפיסולם ניכר לא גזרו יעו"ש. והביאו א"ר אות י"ז וכתב אבל בר"ש פ"ק דידים משמע דשוים הם לגמרי אלא שדעת הא"ר להקל יעו"ש וכ"כ א"א אות י"א דאין חלוק בין חמי טבריא למים מרים ומלוחין יעו"ש. וכ"מ מסתמיות דברי מרן ז"ל כאן בש"ע שכתב טעם חמי טבריה משום שהם מרים והשוה מים מלוחים וסרוחים למי המרים משמע דדין אחד להם ודוק. ועיין בדברינו לעיל אות ט"ל: