כף החיים על אורח חיים י״ח:י״ב

יב) שם בהגה, ואחר תפלת ערבית וכו' כתב ברכ"י אות א' בשם רבינו ישעיה הראשון בת' כ"י סי' ר"י וז"ל מ"ש אלי כי החולק עליך אוסר להתפלל עם ציצית מצוייצת בתפלת ערבית, ואתה השיבות דהאי דאמרו וראיתם אותו פרט לכסות לילה הני מילי לברך אבל להתכסות למה לא, דע לך כי אסור להתעטף בציצית ואפי' בלא ברכה משקיעת החמה דהכי אמרינן שלהי פרק הקומץ אמר רבי אלעזר כל המניח תפילין אחר שקיעת החמה עובר בעשה. והאריך הרב בזה, ובסוף כתב לילה לאו זמן ציצית הוא וכיון שאינה מצות ציצית אם יתעטף בלילה עובר בעשה כדאמר רבי אלעזר בתפילין למ"ד לילה לאו זמן תפילין עכ"ל, גם הרב המקובל הק' מהר"ר יוסף בן ג'יקעילא בת' כתב שהוא איסור גמור. והביא דבריו בית דוד סי' ט' יעו"ש והביאו ברכ"י שם זכ"ל ח"א אות ט' ח"א אות א', וכ"כ מהרח"ו ז"ל בשער הכוונות דרוש ב' דתפילת מנחה על האר"י ז"ל שהיה נזהר מאד שלא להיות מעוטף בטלית ותפילין אחר שקיעת החמה ותיכף היה מסירם מעל ראשו והיה חושש בדבר הזה מאד עכ"ל, והביאו ברכ"י שם, וכתב וכן ראוי ליזהר, וה"ה סידור בי"ע אות ל"ג בדיני ברכת טלית גדול, זכ"ל שם שע"ת אות א', חס"ל אות א', וכתב שם החס"ל לפי הנראה מדברי האר"י ז"ל, שאם איחר להתפלל מנחה וחושש שבאמצע תפילה בעומדו בתפילת י"ח תשקע החמה, יותר טוב שלא יניחם, עכ"ל, אמנם לפי הנראה משער הכוו' זה אינו מוכרח שהרי כתב מוהרח"ו ז"ל בשער הכוונות דרוש ב' דתפילת מנחה על האר"י ז"ל שהיה נזהר מאד לאומרה בציצית ותפילין ושלא לאומרה אלא סמוך לשקיעת החמה כנז' בגמרא על פסוק יראוך עם שמש וכו' ולמעלה מזה כתב שהיה נזהר מאד בתפלת המנחה שלא לאומרה בלא חזרה אלא בתחילה בלחש ואח"כ בקי"ר כמו בתפלת שחרית וכו' ואף אם היה סמוך לשקיעת החמה מעט וכו' עכ"ד, משמע שאפילו היה אומר תפילת המנחה סמוך לשקיעת החמה ואפי' אם היה זמן מועט לשקיעתה, עם כל זה היה נזהר מאד לאומרה בציצית ותפילין, ולא היה חושש לשמא תשקע החמה באמצע התפלה, אבל החששה היא לאחר שהתפלל מנחה ושקעה החמה היה נזהר מאד להסיר מעליו ציצית ותפילין תיכף, [ועוד יש ללמוד ממ"ש הרב שם בדרוש א' דתפלת מנחה ובדרוש ג דק"ש וז"ל כי בתפלת המנחה סמכנו על הק"ש דשחרית ומן השיריים שנשתייר מן זווג דשחרית וכן מה שנשאר מן המוחין וכו' אנחנו עושים זווג תפלת המנחה, אבל אינו מספיק גם לעשות בו זווג תפלת ערבית וכו' כי כבר כלו ונפסקו בתפלת המנחה וכו' עכ"ל, א"כ כיון שזווג תפלת המנחה הוא מן השיירים דתפילת שחרית עדיין יום הוא ומדת יום מיקרי, אבל אחר תפלת מנחה כיון שנפסקו שיירי מוחין של שחרית וגם שקעה החמה צריך להסיר תפילין וציצית תיכף, כיון שלא נשאר לא יום ולא מדת יום שהם שיירי המוחין של שחרית, ודו"ק] ונראה דהחס"ל לא ראה דברי האר"י ז"ל בשורשם, ועוד עיין לקמן אות כ"א דאיכא מ"ד דיוכל לברך וללבוש הטלית עד צאת הכוכבים וא"כ הכא כיון שמברך ולובש הטלית קודם שקיעת החמה אין לחוש בשביל הספק שמא תשקע החמה באמצע התפלה והוא מעוטף בציצית כיון דלא יש ספק ברכות אלא ספק לבישת טלית אחר שקיעת החמה ואין לחוש לזה הספק:

יב) מנהג בית אל יכב"ץ להתפלל מנחה בטלית ותפילין והחזן נשאר עליו ציצית ותפילין עד אחר גמר החזרה ובערב שבת מתפללין מנחה בטלית לבד ונשאר עליהם הציצית עד שעושין קבלת שבת, דהיינו בתחילה אומרים מזמור לדוד הבו לה' וכו' ואח"כ אומרים באי כלה ג' פעמים ואח"כ אומרים מזמור שיר ליום השבת וכו' ומזמור ה' מלך וכו' וכל זה מעומד ואח"כ חוזרים לומר מזמור לדוד וכו' ומקיפים בו את התיבה שבבה"כ כדי להמשיך אור מקיף ואומרים באי כלה ג"כ ג"פ וחוזרים להקיף פעם שנית ואומרים מזמור שיר ליום השבת וכו' וה' מלך וכו' ואח"כ פושטים הטלית תיכף, ואע"ג דהרב אמר בשער הכוונות דרוש קב"ש דף ס"ו ע"ד להקיף השולחן שבבית שעליו י"ב לחמים של שבת, בית אל יכב"ץ שבתוך עיר קדשינו ירושלם תובב"א נוהגים להקיף התיבה שבבית הכנסת, וכן נוהגים ג"כ אנשי בית אל יכב"ץ שברחובות ירושת"ו: