כף החיים על אורח חיים ל״ח:י״ד

יד) [סעיף ה'] אבל ביום ראשון אסור להניח תפילין מכאן ואילך חייב וכו', משמע דביום שני חייב מיד משהגיע זמן הנחת תפילין וא"צ להמתין עד הנץ החמה, וכ"מ בב"י דאחר שהביא דברי הרא"ש והר"ן דס"ל דצריך להמתין מלהניח תפילין ביום שני עד הנץ החמה, כתב מרן ז"ל וז"ל אלא שמדברי הרי"ף נראה דלא מיתסר ביום שני כלל ואף הרמב"ם כתב כן עכ"ל. ומשמע דדעתו לפסוק כן כי כן דרכו בדברי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש הולך אחר הרוב מהם, וכ"מ מדתירץ מרן ז"ל קושיית הר"ן על הרמב"ן ז"ל כאשר יעו"ש בב"י, וכן דעת הב"ח כאשר יעויין בדבריו ביו"ד סי' שפ"ח, ובזה הסי' וכ"נ דעת הש"ך ביו"ד סי' שפ"ח סק"א, וכ"כ שתילי זיתים אות ט', וכ"מ מדברי האר"י ז"ל בשער המצות פ' ויחי דאינו אסור אלא יום א' בלבד. ומ"ש מרן ז"ל ביו"ד סי' שפ"ח סעי' א' דביום שני מותר להניחם אחר הנץ החמה. לחומרא בעלמא כתב כן כדי לחוש לסברת הרא"ש והר"ז שם מפני שאפשר (ועיין עו"ת אות ו' ומ"א סק"ה ומאמ"ר אות ה' שהרגישו בקושיא זו) וממילא היכא דלא אפשר כגון דרוצה להתפלל עם הצבור ולא ימצא לו אם יתעכב עד הנץ החמה וצריך להתפלל בתפילין כמ"ש בסי' כ"ה העי' ד' ובדברינו לשם אות כ"ז יוכל להניחם משהגיע זמנם קודם הנץ החמה, ואף אם תמצא לומר דדעת מרן ז"ל לאסור קודם הנץ החמה הרי לך דברי הפוסקים שהביא הברכ"י סי' שצ"ז אות ג' דכתבו הא דקי"ל כדברי המיקל באבל אפי' בפוסקים ואפילו יחיד נגד הרבים יעו"ש וא"כ בנידון זה דהרמב"ם בהדיא לא אסר אלא יום ראשון בלבד כמ"ש בהלכת אבל פ"ד ה"ט, וכן פי' הב"ח דברי הרי"ף והסכים להורות כן כאשר יעו"ש בדבריו ובפרט שגם בדעת מרן ז"ל י"ל דלא החמיר אלא היכא דאפשר בכה"ג שרוצה להתפלל עם הצבור בציצית ותפילין וא"א לו אם יתעכב יש להקל: