כף החיים על אורח חיים נ״ו:י״ג

יג) הקדיש יש בו שני פעמים כ"ח ושני פעמים מ"ב והכ"ח והמ"ב הראשונים הם של אותיות כי כ"ח אותיות הם מן יהא שמיה רבא מברך וכו' עד מילת עלמיא שהם ז' תיבות ובהם כ"ח אותיות. והמ"ב אותיות הם גי' של ז' ווין שבר"ת וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלא ויתהלל שעולים מ"ב. והכ"ח והמ"ב של תיבות כי יש כ"ח תיבות מן יהא שמיה רבא וכו' עד דאמירן בעלמא. והמ"ב דתיבות הם ז' תיבות עצמה של וישתבח וכו' עד ויתהלל שיש בכל תיבה מהם ו' אותיות הרי מ"ב. כמבואר שם בשער הכוונות ועי"ש מה הסוד שיש בהם יעו"ש. וכן הוא בפע"ח שער הקדישים פ"א. ולכן צ"ל לעלם לעלמי עלמיא ולא יאמר ולעלמי כדי שלא להוסיף על כ"ח אותיות שיש מן יהא שמיה וכו' עד מילת עלמיא כנז'. וכן היא הגירסא בפע"ח שם ובפ"ג לעלמי בלא וא"ו. וכ"כ מהרש"ו ז"ל שם בשער הכוונות דף י"ד ע"ג. סו"ב אות ד'. ש"ץ דפ"א ע"ג. קש"ג סי' ח' אות ט"ז. סידור בי"ע אות נ"ב. חס"ל סי' נ"ה אות י"ד. כף החיים סי' י"ג אות טו"ב. שע"ת אות ב'. בן א"ח פ' ויחי אות י"א. וכ"כ יפה ללב ז"ל אות ח' בשם כמה פו' וכתב ודלא כמי שכתב שצ"ל ולעלמי בוא"ו יעו"ש:

יג) וכן צ"ל מן כל בשתי תיבות ולא יאמר מכל בתיבה אחת כדי שלא לגרוע מכ"ח תיבות שיש מן יהא שמיה רבא וכו' עד דאמירן בעלמא. וכן הוא בהדיא בפע"ח שם, וכ"כ בנגיד ומצוה. והביאו יד אהרן בהגה"ט. וכן הסכים הרש"ש ז"ל בס' נה"ש בסוף כוונת הקדיש דף ך' ע"ד בהנד"מ בירושת"ו בסוף ד"ה והמוחין וכו'. וכ"כ ש"ץ שם. חס"ל שם. וכן פסק מהרי"ח ז"ל בס' רב פעלים ח"ב סי' י"ג ובספרו בן א"ח פ' ויחי אות ב'. וכן מנהג בית אל יכב"ץ יפה ע"ק ירושת"ו לאומרם בב' תיבות ודלא כמי שכתב שצ"ל מכל בתיבה אחת. ועוד עיין מש"ל בסי' מ"ח אות א' ד"ה יתגדל וכו':