כף החיים על אורח חיים ע״ד:כ״ב

כב) [סעיף ו'] היתה טליתו חגורה על מתניו וכו' מותר לקרות וכו' לפי שאינו מדבר לפני המלך משא"כ בתפלה שצריך לעמוד באימה וביראה ולראות עצמו עומד לפני המלך ומדבר עמו, ב"י, ט"ז סק"ה, ר"ז אוח ז', וכיון שכן צריך האדם ליזהר להוציא התיבות והאותיות כתקנן ובכוונה גדולה ובפרט כשמוציא איזה שם משמות הקדושים מפיו יאחזו רעד אשר הוא ילוד אשה היום כאן וכו' רמה ותולעה ובשר סרוחה איך ידבר לפני מלך רם ונשא בלי כוונה וטהרת מחשבה אשר מלאכים גדולים רמים וקדושים כשהם מקדישים רועדים ומתרגשים ומתרעשים מאימתו ית' וק"ו בן בנו של ק"ו צריך האדם ליקח לנפשו בשעה שהוא מתפלל ומתחנן לפני המקום בוחן לבות וכליות וצורף מחשבות שצריך לאומרם באימה ורעדה גדולה והחי יתן אל לבו כי לא דבר רק הוא אלא דברים העומדים ברומו של עולם: