כף החיים על אורח חיים צ״ח:ד׳

ד) כתב החיד"א בס' שמחת הרגל דף י"ז דהתפילות המסודרות לסדר קדש ורחץ ע"פ כוונת האר"י ז"ל אין לאומרם אפי' המקובלים כי מלבד טעיות הדפיס עוד זה כי הרמ"ז מיחה במוציא כוונה בדרך תפלה וכו' יעו"ש, ועוד עיין בספרו יוסף אומץ סי' מ"ד שהביא מס' אגרות הרמ"ז סי' ו' דף ד' סע"א שכתב וז"ל לא ישר בעיני כלל ענין התפילות שתקן מהרש"ב ז"ל חדא דכמה כוונות תלויות רק במחשבה ולא בביטוי שפתים, ועוד שעיקר הכוונה היא ברגע עשיית המצוה כגון ברגע תקיעת שופר, וא"כ איך ובמה יקדים לעורר הכוחות והאורות העליונות קודם העשות הפועל העיקר להם, ועוד שיש כמה וכמה שמות בתוך התפילות וממה נפשך אם מזכירם בפיו גדול עונו מנשוא ואם בכוונה בהם בלבד א"כ מה תועיל התפלה בבטוי והעיקר שהוא השמות יהיה במחשבה לבד זאת ועוד אחרת וכו' עכ"ל וגם אני שמעתי מפיו של מהר"ש שרעאבי קודם שנדפס ס' אגרות הרמ"ז הנ"ז ז"ל שיש לו יותר מהני טעמ שכתב הרמ"ז ראיות ברורות מיסוד תודת רבינו האר"י ז"ל, וגם אני ראיתי תשו' א' כ"י להרב כמהרב"א והסכים ע"י כמהר"ר ינו"ן למנוע בדרך תפלה וכו' והאריכו בפרשת נזיקין הנמשכין מזה עכ"ל, והב"ד הזכ"ל ח"ג בהלכות פסח סוף אות ק"ז ואות ק"ח:

ד) וכתב בזוה"ק פ' ויקהל דף רי"ג ע"ב וז"ל ובעוד דפומיה ושפיותיה מרחשן לביה יכוין ורעותיה יסתלק לעילא לעילא ליחדא כולה וכו' וכתב שם בגליון וז"ל משמע דכל עיקר הכוונה בעודו רוחש בשפתיו ומדבר בפיו התפלה, ולא בשתיקה כלל א"ס עכ"ל וא"כ גם מזה משמע דהכוונה תהיה דוקא בעת שהוא עושה המצוה או אומר תפלה לא קודם לכן ולא אחרי כך וע"כ נוהגים המכוונים על פי דברי האר"י ז"ל להאריך בתיבות שיש בהם כוונה כדי שתהא הכוונה בעת אומרם התיבות: