כף החיים על יורה דעה א׳:נ״ב

בנ) ראיתי אני שיש רעה חולה ורבה היא על האדם שמלאכת שמים נקלה בעיניהם ממלאכת הדיוטות שמדרך הפועל עובד את רבו ג' או ד' שנים עד שיצא שלם במלאכתו. ובזה ראיתי שערוריה שכמה וכמה שוחטים נערים נעורים שנתמלא ידם בג' או ד' חודשים וכו' ומהראוי לעשות ק"ו במלאכת שמים וכו' וזה האומנות כמו כל האומנות שבעולם שזה יודע וזה יודע יותר וחבירו עוד יותר או מפני שלמד הרבה או התחכם מעצמו ויגע למצוא כן הדבר הזה המעמיק יותר ימצא מים חיים בכל פרטיה בפרט בבקיאות הלכה למעשה ולידע כל הדינים על בריין וכו' וחזרתי על כל הצדדין לידע סיבת מהירות התלמדות זאת ואמרתי שאין זה לא מפאת יצר הממון ומיעוט הנאה להמלמד באיחור הזמן וכו' כי אומנות זו זולת השכירות אין בריבוי הידים שום תועלת רק לעזר הטרחא ולא להרבות שכר וכו' אוי לה לאותה בושה וכו' וזאת עצתי אמונה כל הבא ליקרב לצאת המלאכה וכו' יפזר ממונו להרבות זמנו אצל רבו וכו' ומאן דלית ליה בכל משך המועט שלו לא יתן מרגוע לנפשו יומם ולילה לא ימוש מאהל רבו לראות כל דבר ודבר הנוגע לנפשו הן בהעמדת הסכינים או שחיטה והעיקר ללמד את עצמו להעמיד סכיני שחיטה בכל יום ויום לרוב להראות לרבו ולהבין מה יענה על כל א' וא' מהו סכין פסול ואיזהו כשר ואיזהו מובחר עצהי"ט ולהשים את כל !זא בלבו שלא ישכחם. ואח"כ לידע הסיבה הגורם לכל אחד מהעמדת הנ"ל מפני מה זה כן וזה כן ואם לא יבין המניעה הגורם מעצמו ישאל מרבו כי לא הביישן למד וכו' ולעולם יהיה הסכין מסור בידו והוא ימשל בו להעמידו כחפצו ורצונו. וכל זה תלוי בכוונת לבו. ולאחר השחזת הסכין ד' או ה' פעמים מקנחו היטב וליתן מרגוע לנפשו ואח"כ לראותו על כל צדדיו ועד שידע כ"ז לא יזיז ידו ורגלו מעמוד עוד לפני רבו וכו' וכן באומנות השחיטה עצמה יראה ויבין איך לתפוס הנשחט ולידע משקל הנחת הסכין על צוארו שיהיה בכח גברא עכ"פ וכו' ולא בדוחק ח"ו שלא יבא לדרוס ח"ו וכו' אהובי וריעי על כ"ז פקח עיניך וראה בעינא פקיחא בכל דבר ודבר להיות מתון מתון כי זה כל העיקר וכל המרבה בחקירה ה"ז משובח וטוב לו בזה ובבא ומזכה רבים בשחיטתו. הגאון מנה"ז בהקדמה. זב"צ או' ט"ז.