כף החיים על יורה דעה י״ט:מ״ט

מט) וכתב רש"ל ובשוחט של עיר לעולם חשוב דעתו על האחרים וכל זמן שמביאין לפניו ולא סח בינתיים א"צ לחזור ולברך עכ"ל ומשמע דאף בשני מינים דמן הסתם ודאי דעתו על כל מה שיביאו לפניו א"כ אין חילוק. ב"ח. וכ"כ הט"ז ס"ק י"ד. ש"ך ס"ק י"א. כנה"ג בהגה"ט או' י"ג. פר"ח או' י"א. לה"פ או' י"ב. בל"י או' ט' כריתי או' י"ב. שמ"ח או' ט"ו. מש"ז או' י"ד. זב"ת או' ל"א. שו"ג או' י"ז. והרב זב"צ או' כ"ו כתב דמנהגם בעיר בגדאד יע"א דשוחט מתא שמברך בבקר על השחיטה תו אין מברך כל היום כולו דדעתו על כל מה שיביאו לו. וכן גבי כסוי אפי' אם מכסה כמה פעמים אין מברך אלא על כסוי ראשון ואפי' אם סח ודיבר בין שחי' לשחי' ובין כסוי לכסוי כמה דברים שלא מן הענין לא הוי הפסק. גם אפי' אם הלך מבית לבית או יצא לחוץ בין שחי' לשחי' ובין כסוי לכסוי מנהגם שלא לחזור ולברך דאע"ג דלס' מרן ז"ל ודעמיה דההליכה הוי הפסק כמ"ש באו"ח סי' ח' סעי' י"ג וצריך לחזור ולברך מ"מ הם אין מברכין דחוששין לס' הט"ז שם בס"ק י"א ודעמיה דס"ל דההליכה מבית לבית לא הוי הפסק וכמו שהאריך בזה הזר"א בחא"ח סי' ב' ופסק דסב"ל והליכה לא הוי הפסק יעוש"ב. ומ"מ לפעמים השוחט הולך לביתו ואוכל ושותה ושוהה שם הרבה זהו ודאי הוי הפסק וצריך לחזור ולברך שנית כשיבוא למקום השחיטה ויתחיל לשחוט עכ"ד. ועיין בדברינו לאו"ח סי' ח' או' ך.