מאירי על חולין ק״כ

כבר ביארנו במשנה על הרוטב שהוא מרק הקרוש הא אם היה לח אינו מצטרף ומ"מ לענין יום הכפרים ציר שעל גבי ירק מצטרף לככותבת שכל שהוא מישב את דעתו בטל ענויו:

קיפה האמורה במשנה כבר ביארנו שהוא התבלין המתבשלין עמה אבל דק דק של בשר אין אנו צריכין לצירוף שהרי הוא עצמו מטמא טומאת אוכלין ולמדת שהתבלין אין מטמאין טומאת אוכלין ודוקא ביבשות שהן הראויות לתבל בה את התבשיל אבל אם הם רטובות עדין אף הם עצמן מטמאות אוכלין כמו שביארנו בפרק ראשון:

כבר ידעת על הדם ועל החלב ועל החמץ שאכילתן בכרת אפי' אכלן שלא כדרך אכילה חייב כרת כיצד הקפה את הדם ואכלו או המחה את החלב וגמעו או המחה את החמץ וגמעו ענוש כרת ואם המחה את המצה וגמעה אינו יוצא ידי חובתו דלחם כתוב:

נבלת עוף טהור שהמחה את חלבה וגמעו מטמאה בגדים בבית הבליעה כבשרו במה דברים אמורים כשהמחהו באור אבל המחהו בחמה אינו מטמא מפני שהסריחו:

שמנה שרצים שהמחן ואכלן הרי הן כמוהו לאסור בכעדשה שיעור אכילתן כשיעור טומאתן ושאר שרצים שיעורן בכזית וכלו צירן ורטבן וקיפה שלהן כמותן הטבל והחדש וההקדש וספיחי שביעית והכלאים והערלה משקין היוצאין מפירותיהן כמותן באיסורן ובשיעורן אלא שאין לוקין עליהן חוץ מיין ושמן של ערלה ויין ושמן של כלאי הכרם:

הבכורים באים משבעת המינין ואין מביאין אותן משקה ואם הביאו משקה אין מקבלין מהן חוץ מזיתים וענבים ואע"פ כן לא היו נוהגין כן אלא הקרובים לירושלים מביאים תאנים וענבים לחים והרחוקים עושין אותם גרוגרות וצמוקים ומביאין הבכורים טעונין קריאה בפרשת ארמי אובד אבי והנחה בצד המזבח בקרן מערבי דרומי בדרומה של קרן כמו שיתבאר במקומו:

התרומות שלא הופרשו בפירות צריך להפרישן במה שיוצא מהן אם טחנן או דרכן ומ"מ דברים שהם בני אכילה אין עושין מתרומה שהורמה מהן משקה כיצד תמרים של תרומה אין עושין מהם שכר ולא דבש ולא מתפוחים יין ולא מענבים סיתוניות חומץ וכן שאר פירות של תרומה אין משנין אותן אלא בזיתים וענבים ואם עבר ועשה כן שותהו בטהרת תרומה וזר ששתאן בשוגג אינו משלם לא קרן ולא חומש ובמזיד מכין אותן מכת מרדות: