מאירי על פסחים ק״א

זה שביארנו שאין קידוש אלא במקום סעודה לא סוף דבר בשדעתו לאכול במקום אחר אלא אפי' מי שלא הי' דעתו לאכול כלל אין קידוש [שלו] כלום ולא יצא ידי קידוש והוא שאמרו אמר אביי כי הוינן בי מר הוה מקדש לן ואמר לן טעימו מידי הכא דלמא אדעייליתו לביתייכו מתעקרא לכו שרגא ולא מתאכיל לכו ר"ל שלא תהא דעתכם נוחה לקביעות סעודה ותלכו לשכב בלא אכילה ובקדושא דהכא לא נפקיתו שאין קידוש אלא במקום סעודה אלמא אף בלא אכילה כלל אין יוצאין בקידוש ומ"מ דוקא בזמן שדעתם לאכול ואירעה סיבה שמפקעת אכילתם אבל כל שאין דעתם לאכול ודאי מקדשין בלא אכילה ויוצאין אלא שגדולי הרבנים מפרשים שאף בשאין דעתם לאכול אין הקדוש מוציא בלא סעודה ומ"מ אף לדעתם כל שאכל מבעוד יום וגמר בשעה שקידש היום והפסיק לקידוש כבר ביארנו למעלה הואיל ואכל שם ברשות ועדיין לא סלק יכול לקדש ומכאן נהגו בפורים שחל להיות ערב שבת שממשיכים סעודה עד שיקדש היום ופורסים מפה ומקדשים ואם רוצים לאכול ולסלק מבעוד יום צריך לחזור ולקבוע סעודה בליל השבת לצאת ידי קידוש:

קידוש זה של ביהכ"נ במקום שיוצאים בו על הדרך שביארנו שמא תאמר הרי אמרו המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא כמו שיתבאר והרי השומעים אינן טועמים תדע שקצת מפרשים כתבוה מתוך קושיא זו בשליח צבור המקדש ובטועם ואין זה כלום שהרי התינוקות טועמים ממנו ואע"פ שהמברך צריך שיטעום לאו מברך דוקא אלא כל שאחד מברך יוצאים כל השומעים בטעימת אחד ואפי' בטעימת תינוק כמו שביארנו בעירובין ואפי' בברכת הנהנין שהרי זו יש בה ברכת היין ואמר ר' יוחנן שאף ידי יין יצאו אלא שאין הלכה כמותו ואף ידי יין לא יצאו כמו שביארנו:

אחר שקידוש ביהכ"נ אינו מועיל אלא לאורחים ואף לשליח צבור עצמו יש מי שמפקפק לאסור לש"צ עצמו לשתות מכוסו שהרי אסור לאדם שיטעום קודם שיקדש ואף גדולי המפרשים כתבו בתשובת שאלה שהדבר יפה שלא לשתות ממנו ש"צ אלא שיטעימנו לתינוקות ומ"מ אף הם חזרו לומר שלאותו כוס מיהא קידושו מועיל וכן הדברים נראין ולא עוד אלא שהדבר הדור למברך לטעום וכ"ש במקום שאין תינוקות שאם אינו טועם נעשית ברכה לבטלה:

מותר להתיר ציצית מטלית ישנה להטיל בטלית חדשה ואין כאן משום בזויי מצוה ומשום תעשה ולא מן העשוי אין כאן שפירושו במתיר קשרים וחוזר וקושרן וכן גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ וכן מדליקין בחנוכה מנר לנר ויש בכל אלו תנאים וכבר ביארנו ענינים אלו במס' שבת:

כבר ביארנו באלו ששמעו קידוש בביהכ"נ שלא יצאו ידי יין והוא שאמרו שנוי מקום צריך לברך ומ"מ בזו דוקא מבית לבית אבל מפנה לפנה או מבית לעלי' לא ואע"פ שלענין קידוש אתה קורהו שינוי מקום קידוש שאני שהדבר תלוי בסעודה ואין נקרא מקום סעודה אלא המקום שהוא אוכל בו והרי אין דרך בני אדם לקבוע סעודה אלא במקום אחד שבבית אבל שתייה דרך בנ"א לקבוע בו מקום בכל מקום שבבית ושינוי מקום עיקר ענינו הוא שהלך למקום אחר ושתה שם ומ"מ אף כל שהלך למקום אחר וחזר לשתות בכאן הרי זה בכלל שינוי מקום וצריך לחזור ולברך כמו שיתבאר:

שינוי יין ר"ל שאחר שבירך בורא פרי הגפן ושתה הביאו לו יין אחר א"צ לברך עליו בפה"ג ובמסכת ברכות פרשו שמ"מ אם יש אחר עמו כגון בניו ובני ביתו מברך הטוב והמטיב ואם אין שום אדם עמו אינו מברך עליו כלום ובאחר עמו מיהא שהוא מברך עליו הטוב והמטיב י"מ דוקא כשהאחרון חשוב מן הראשון וכן פירשו גדולי הרבנים באחרון של ברכות ואף גדולי הדורות נסכמים עמהם וא"כ אין לו לברך עד שיטעימנו לאחר או שיכיר חשיבותו בריחו ומ"מ רוב מפרשים מסכימים לברך עכ"פ מפני שהברכה על שפע הטובה היא באה והוא שאמרו בתלמוד המערב בפ' כיצד מברכין ר' אכל חביתא וחביתא דהוה פתח אמר הטוב והמטיב ואי אפשר להיות בכולן אחרון אחרון חביב וכן הביאו ממה שאמרו בסנהדרין מ"ב א' בתוספת לבנה דליברך עלה הטוב והמטיב אטו כי חסרא מברך דיין האמת ולי נראה כדעת ראשון וזו של בכל חביתא וחביתא נ"ל שהדבר ידוע שהיין כשהוא הולך וכלה וסמוך לשוליו הוא מתקלקל ורוב פעמים התחלת החבית שפותחין עכשיו חשובה משולי אותה שעברה ואין זה צריך בדיקה וכן זו של סנהדרין אינה ראי' לדעתי שכל שהוא גוף אחד ואתה מברך על עלויו הטוב והמטיב ראוי לברך על קלקולו דיין האמת אבל בזו שהן שתי יינות אם על עלויו של זה הוא מברך מי שהטיב לו מה הכרח לברך על גריעותו דיין האמת הרי זה שלו לא נתקלקל ואף זה לא נתקלקל בידו והתבאר עוד בתלמוד המערב ואם הי' יין הראשון חדש תוך ארבעים יום והשני [ישן] מברך עליו בפה"ג והטוב והמטיב והוא שאמרו שם שינוי יין א"צ לברך חדש וישן צריך לברך וודאי על הדרך שאמר א"צ לברך שר"ל בבורא פרי הגפן עליה הוא אומר בחדש וישן שצריך לברך ופי' הגאונים שאם הי' שותה שכר תחלה ובא לו יין שמברך הטוב והמטיב ובורא פרה"ג ויש חולקין בזו כמו שכתבנו באחרון של ברכות [ובשותה] יין תחלה והביאו לו שכר יש אומרים שאף על זה מברך הטוב והמטיב ולא יראה כן:

שנוי פת יש אומרים שאף בזה צריך לברך הטוב והמטיב וכן כתבוה גדולי המפרשים בפ' כיצד מברכין בענין בירך על הפת פטר את הפרפרת ויש חולקין בזו הואיל ופת תקונו אף בידי אדם ואינו מסור אך לשמים לבד כיין:

כבר ביארנו בשינוי מקום שכל שהלך למקום אחר וחזר לשתות בכאן במקומו הרי הוא בדין שינוי מקום וצריך לחזור ולברך ומ"מ נחלקו בענין זה רב חסדא ורב ששת שלדעת רב חסדא דוקא בדברים שאין טעונים ברכה לאחריהם במקומם ומאחר שאין טעונים ברכה במקומם כשנעתק ממקומו והלך ולא בירך ודאי סלק דעתו משם ועלה בדעתו לברך במקום שיזדמן לו ואחר שכן כשחזר למקומו לאכול או לשתות תחלת הנאה הוא וצריך לברך וכ"ש אם אוכל במקום אחר אבל בדברים שטעונים ברכה לאחריהם במקומם כיון שהי' לו לברך אחריהם לשם ולא בירך ודאי לא סלק דעתו מהם מאותה אכילה וכשחוזר למקומו ואוכל אין צריך לחזור ולברך שלקביעותו הוא חוזר וי"א שכן הדין אם אוכל לו במקום אחר ואין נראה כן ולדעת רב ששת אחד זה ואחד זה צריך לברך ואין אומרין לקיבעי' הדר:

ופירשו גדולי הפוסקים דברים שאינן טעונים ברכה לאחריהם במקומם כגון יין שהוא נתון לפנינו ופירות ומאחר שהם מצרפים פירות עם יין אלמא אף בפירות של שבעת המינים כן שהרי יין אחד מהם ואע"פ שהם טעונים ברכה חשובה ר"ל מעין שלש אין צריך לעשותה במקום שנאכלו ואין צריך לומר ששאר פירות שאין טעונין ברכה חשובה אלא בורא נפשות רבות שהם בדין זה ודברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם פירוש לדעת זה כגון [פת] ומיני דגן אפי' חביץ קדירה ודייסא שאע"פ שהן במעין שלש ר"ל על המחיה ועל הכלכלה מ"מ הואיל ומין מזון הם טעונים ברכה במקומם וגדולי הרבנים פירשו שכל שבמעין שלש טעון ברכה במקומו ואין לך שאין טעון מקום אלא מים ופירות שלא משבעת המינין שברכה אחרונה שלהם בבורא נפשות ואין נראה כן שהרי שמועה זו ביין היא שנויה ואנו קורין לה שאין טעונין ברכה לאחריהם במקומן אלא שדעת ראשון עיקר:

ונאמר על זה בגמ' מיתיבי ר"ל לרב חסדא חברים שהיו מסובין ועקרו רגליהם לצאת לקראת חתן או לקראת כלה וכו' ודעתם לחזור למסיבתם ומתוך כך אינם מברכים כשהם יוצאים אין טעונין ברכה למפרע וכשהם חוזרין אין טעונין ברכה לכתחילה במה דברים אמורים בשהניחו שם זקן או חולה אבל אם לא הניחו שם זקן או חולה כשהם יוצאין טעונין ברכה למפרע וכשהם חוזרים טעונין ברכה לכתחילה מדקתני עקרו ר"ל שהוא לשון המורה שלא כראוי עשו מכלל דבדברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומן עסקינן וכל שלא הניחו וכו' אין אומרין לקיבעי' הדר וקשיא לרב חסדא וי"מ שלא ממילת עקירת מדקדקים כן אלא מדקתני עקרו רגליהם לצאת לקראת חתן וכו' שמשמען של דברים שאלמלא מהירות המצוה לא היו עושין כן אלמא וכו' וי"מ מדקתני עקרו וכו' ומסיים בה כשהם יוצאים טעונים ברכה למפרע אלמא בדברים הטעונים ברכה במקומם עסקינן שאלמלא כן האיך טעונין ברכה למפרע הרי הם יכולים לברך בכל מקום שהם ואף כשהם חוזרים ולא ברכו למפרע מברכין עכשיו ברכה לכתחלה ולבסוף ברכה אחת על הכל לאחריהם כדין נמלך שהוא מברך פעמים ולבסוף ברכה אחת על הכל אלא ודאי בדברים הטעונין ברכה לאחריהם במקומן שהם טעונים ברכה למפרע משום עקירת מקום שהרי כשם שאתה קורא שינוי מקום למי שהוא הולך למקום אחר ואוכל לשם כך הענין למי שהלך למקום אחר וחוזר ואוכל בכאן ואי אתה קורהו במקומן אא"כ מברך קודם שיעקור ממקומו:

ותירץ לו מאן תנא עקירות כלומר מאן תנא להך ברייתא שלמדנו מלשון עקירות שבה דבדברים שטעונין ברכה לאחריהם במקומן כל שלא הניחו שם זקן או חולה צריכים לברך ר' יהודה היא וכדתניא חברים שהיו מסובין וראו ששעת כניסה לבית הכנסת היא ועקרו רגליהם לצאת לביהכ"נ לשמוע קדיש או קדושה שאם להתפלל אף במקומו היתה תפלתו הפסק דהא צלויי ומיכל בהדדי לא אפשר ויש מי שאומר שאין התפלה הפסק אחר שאין בה חובה להפסיק ושיכול להתפלל אח"כ ועיקר הדברים כדעת ראשון והליכתו לביהכ"נ הוא לשמוע קדיש או קדושה או לבית המדרש לשמוע הדרשה ודעתם לחזור למסבתם כשהם יוצאים אין טעונים ברכה למפרע וכשהם חוזרים אין טעונין ברכה לכתחלה אמר ר' יהודה אימתי כשהניחו שם מקצת חברים אבל לא הניחו שם מקצת חברים כשהם יוצאים טעונין ברכה למפרע וכשהם חוזרים טעונין ברכה לכתחלה ומדקתני עקרו מכלל דבדברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם הא שאין טעונים צריך לברך:

ויש גורסין הא שאין טעונין וכו' כשהן יוצאין וכו' וכשהן חוזרין וכו' ואינה שמאחר שדעתו לחזור ולשתות אין טעונין ברכה למפרע שהרי שינוי דעת של נמלך גדול הוא משינוי מקו' ולפניו הוא שצריך לחזור ולברך אבל לאחריו לא אלא ברכה אחת על הכל שלא הצריכו ברכה לאחריו בשינוי מקום הואיל ודעתו לחזור אלא בדברים הטעונין ברכה לאחריהם במקומם ומחשש שמא לא יחזור לו שם זהו תורף השמועות:

ולפי דרכך למדת שאין גורסין בהם שהיו מסובים לשתות יין שכבר פרשנו שהיין אין טעון ברכה לאחריו במקומו אלא חברים שהיו מסובין ועקרו רגליהם וכו':

וגדולי הפוסקים כתבו בשם גאונים שהלכה כרב ששת שהרי סתם הברייתא כמותו וכל שלא הניחו זקן או חולה אין אומרין לקיבעי' הדר ואף הם כתבו עלי' תניא כותי' דרב ששת ואע"ג דשני ר' נחמן בר יצחק דר' יהודה היא לא סמכינן אשנויא ואע"פ שהשמועה הסמוכה לה נאמר בה שר' יהודה אמרה בפי' שמא אף חכמים סוברים כן וכמו שאמרו כל מקום ששנה ר' יהודה במשנתנו אימתי ובמה אינו אלא לפרש דברי חכמים ואע"פ שאין למדין מן הכללות וכן שלא נאמר כן אלא במשנתינו וזו ברייתא היא מ"מ הואיל והראשונה סתם ברייתא ואתיא כרב ששת הלכה כרב ששת ומה שגורסין אח"כ בקצת ספרים תניא כוותי' דר' יוחנן חברים שהיו מסובין לשתות יין ועקרו רגליהם וחזרו א"צ לברך אלמא אף בדברים שאין טעונין ברכה לאחריהם במקומם אינו צריך לברך שהרי לשתות יין קאמר ואע"ג דתני ועקרו מ"מ אפשר לפרשה כמו שכבר ביארנו שלא ממילת עקירות דקדקוה אלא מסוף לשון הברייתא אעפ"כ אין הלכה כמותו שהרי נשארו דבריו בתיובתא ויש שאין גורסין בה תניא כותי' דר' יוחנן ומפני שאין דרך התלמוד לומר תיובתא ולהביא אח"כ תניא כוותי' אלא שמצינו כיוצא בה בפרק הנזיקין ובמס' תמורה ואעפ"כ אין הלכה כן עד שהרבה מפרשים כתבו בה שגנוזה היתה ונמצאת לרבנן בתראי וכתבוה ומ"מ לראשונים שומעין ואין הטוען אחר תיובתא כלום:

ומ"מ אנו גורסין בה תניא כותי' דרב חסדא ומפרשים אותה בדברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם וכפשטיה דעקרו על הדרך שפרשנו תחלה שאף מלת עקירות רומזת כן ואף אנו נסעדים בגירסא זו לפסוק כר' חסדא מצורף למה שדבריו בלי ספק טעמא דמסתבר הם ואין אנו גורסין בה לשתות יין אלא שהיו מסובין סתמא כחברותי' שהרי היין מדברים שאין טעונין ברכה לאחריהם במקומם הוא כמו שביארנו ויש מקשים מזו לגדולי הפוסקים ומ"מ אפשר שגדולי הפוסקים גורסין בה תניא כותי' דרב ששת וכן גורסין בה צריך לברך או שמא גורסין בה תניא כותי' דרב יוחנן לפטור אף בשאין טעונין ולא פסקוה מפני שכבר נדחית בתיובתא:

וגדולי המפרשים גורסים תיובתא דר' יוחנן ותניא כוותי' דר' יוחנן ומעמידן את שתיהן ופי' שזו שנשארה עליו בתיובתא ממה שאמרו שינוי מקום צריך לברך בשהלך לו למקום אחר ושתה שם וזו ששנינו כמותו בשחזר לו למקום הראשון שאע"פ שלא בירך עליו לאחריו מתחלה אינו צריך לברך הואיל וכשנעקר משם היה דעתו לחזור לשם לאכול עוד ואף הם מוסיפים דברים שהם הפך הסוגיא וכבר הביאו גדולי הדורות את דבריהם בחבוריהם ואיני צריך לכתבם וגדולי הרבנים פרשו שהיין ומיני פירות של שבעת המינין טעונין ברכה לאחריהם במקומם ושאר פירות הוא שאין טעונין ברכה לאחריהם במקומם ואין הדברים נראין שהרי נדון שלפנינו יין הוא ועל מה שאמרו בו ששינוי מקום צריך לברך בא מחלוקת רב נחמן ורב ששת ומתוך כך נראין דברי גדולי הפוסקים וגדולי הדורות נסכמים לפסוק כרב חסדא כשיטתנו וכן הדברים נראים ולמקצת גדולי הדור ראיתי שאם יצא ושכח ולא בירך וחזר מברך למפרע קודם שיחזור לאכול ומברך לכתחלה ואין נראה לי כן: