קהלת רבה ט׳:י״ב

כִּי גַּם לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה רָעָה. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְכִי יֵשׁ מְצוֹדָה רָעָה וְיֵשׁ מְצוֹדָה טוֹבָה, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ זוֹ חַכָּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר יד, לז): וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה. בַּמֶּה הוּמְתוּ, רַבָּנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, רַבָּנָן אָמְרִין אַסְכָּרָה עָלְתָה בִּגְרוֹנָם וְנֶחְנְקוּ וָמֵתוּ. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אָמַר בִּנְשִׁילַת אֵיבָרִים מֵתוּ. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר טַעֲמוֹן דְּרַבָּנָן, נֶאֱמַר כָּאן בִּמְצוֹדָה רָעָה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן רָעָה, מָה רָעָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן חַכָּה יוֹרֶדֶת לִגְרוֹנוֹ שֶׁל דָּג וְחוֹנַקְתּוֹ, אַף רָעָה הָאֲמוּרָה כָּאן אַסְכָּרָה עָלְתָה בִּגְרוֹנָם וָמֵתוּ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר טַעֲמֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, נֶאֶמְרָה כָּאן מַגֵּפָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן מַגֵּפָה (זכריה יד, יב): וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה, מַה מַּגֵּפָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן בִּנְשִׁילַת אֵבָרִים, אַף מַגֵּפָה הָאֲמוּרָה כָּאן בִּנְשִׁילַת אֵבָרִים. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה יֵשׁ לְךָ מְצוֹדָה שֶׁהִיא צָדָה בַּיָּם וְאֵינָהּ צָדָה בַּיַּבָּשָׁה, צָדָה בַּיַּבָּשָׁה וְאֵינָהּ צָדָה בַּיָּם, אֶלָּא זוֹ חַכָּה צָדָה בַּיָּם, וְהִיא צָדָה בַּיַּבָּשָׁה, שֶׁהִיא יוֹרֶדֶת לִגְרוֹנוֹ שֶׁל דָּג וְחוֹנַקְתּוֹ. רַבִּי עֲזַרְיָה וְרַבִּי יוֹנָתָן בְּרַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק בַּר מַרְיוֹן בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁחוֹטֵא בָּאָרֶץ וְאֵינוֹ חוֹטֵא בַּשָּׁמַיִם, בַּשָּׁמַיִם וְאֵינוֹ חוֹטֵא בָּאָרֶץ, אֲבָל מִי שֶׁאוֹמֵר לָשׁוֹן הָרָע חוֹטֵא בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עג, ט): שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מָצִינוּ שֶׁהֵם מְהַלְּכִים בַּשָּׁמַיִם וּלְשׁוֹנָם שׁוֹתְתָה בָּאָרֶץ, מַה טַּעַם שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין אָדָם אוֹמֵר לָשׁוֹן הָרָע עַד שֶׁהוּא כּוֹפֵר בָּעִקָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יב, ה): אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ וגו'. אָמַר רַבִּי יִצְחָק (תהלים נ, כב): בִּינוּ נָא זֹאת שֹׁכְחֵי אֱלוֹהַּ, אֵלּוּ שֶׁהֵן אוֹמְרִין לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יב, ה): אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ וגו'.