קהלת רבה ט׳:י״ג

גַּם זֹה רָאִיתִי חָכְמָה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וגו', אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אִימֵי, זוֹ מַחֲשַׁבְתָּן שֶׁל רַמָּאִין בְּרַמָּיוּתָן, כְּגוֹן הַמְעָרֵב מַיִם בְּיַיִן, בְּלַבְקִי בְּשֶׁמֶן, מֵי מָאִיס בִּדְבַשׁ, חֲלֵב חֲמוֹר בִּקְטָף, קִימוּס בְּמוֹר, עֲלֵי גְפָנִים בְּפִלְפְּלִין, לֹא יַעֲשֶׂה קְנֵה מֹאזְנַיִם אָרֹךְ מִצַּד זֶה וְקָצָר מִצַד זֶה, לֹא יַעֲשֶׂה אֶת הַמָּחָק עָבֶה מִצַּד זֶה וְצַר מִצַּד זֶה, קְנֵה מֹאזְנַיִם וּמָחָק שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן בֵּית קִבּוּל מַתָּכוֹת, וְהָאָסִיל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל מָעוֹת, וְקָנֶה שֶׁל עָנִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל מַיִם, וּמַקֵּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל מְזוּזָה וּמַרְגָּלִית, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין. וְעַל כֻּלָּם אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אוֹי לִי אִם אֹמַר אוֹי לִי אִם לֹא אֹמַר, אִם אֹמַר מְלַמֵּד אֲנִי אֶת הָרַמָּאִין, אִם לֹא אֹמֵר אֲנִי מוֹנֵעַ אֶת הַתַּלְמוּד וּמְטַמֵּא אֶת הַטְּהָרוֹת. דָּבָר אַחֵר, שֶׁלֹא יִהְיוּ הָרַמָּאִים הֵם סְבוּרִין שֶׁאֵין הַחֲכָמִים בְּקִיאִין בְּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל אַף עַל פִּי כֵן (הושע יד, י): כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם.