מדרש תנחומא (בובר), חקת מ״ג

ויסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבוב את ארץ אדום ותקצר נפש העם בדרך (שם כא ד). והלא כתיב ורוחך הטובה נתת להשכילם (נחמיה ט כ), אלא אותן שיריים שיצאו ישראל ממצרים, שנגזרה עליהם מיתה, לא היו רואין במדבר נחת רוח, ולא רוח טובה, וכן הוא אומר ובניכם יהיו רועים במדבר (של) [וידעתם את תנואתי] (שם יד לג לד), זהו שקצרה נפש העם בדרך.