מדרש תנחומא (בובר), נשא י״ד

וידבר ה' [אל משה לאמר דבר אל אהרן ואל בניו לאמר] כה תברכו את בני ישראל (במדבר ו כב כג). ילמדנו רבינו כהן בעל מום מהו שישא את כפיו, כך שנו רבותינו כהן שיש בידו מומין לא ישא את כפיו, ורבי היה שונה כהן שיש מומין בכולו לא ישא את כפיו, ר' יהודה אומר אף מי שהיו ידיו צבועים סטים או קוצה או פואה, לא ישא את כפיו, למה שדרך בני אדם להיות מסתכלין בו. ר' יהושע הגדול שונה אם רוב אנשי העיר מלאכתן בכך, מותר לו לישא את כפיו.

כה תברכו, אמר הקב"ה מתחלה הייתי מברך בריותי, מכאן ואילך הרי הברכות מסורין לכם, אתם היו מברכין את בני לכך אמר הקב"ה למשה שיזהר את אהרן ואת בניו להיות מברכין את ישראל (שנאמר) [מנין ממה שקראו בענין דבר אל אהרן ואל בניו לאמר] כה תברכו.