מדרש תנחומא (בובר), נשא ט״ו

[כה תברכו]. זש"ה השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך (דברים כו טו), וכן דוד אומר ועתה הואל וברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך וגו' (ומברכותיך) [ומברכתך] יבורך (את) בית עבדך לעולם (ש"ב ז כט), אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע לכהנים אתה אומר לברכנו, אין אנו צריכין אלא לברכתך, השקיפה ממעון קדשך מן השמים, אמר להם הקב"ה אע"פ שאמרתי לכהנים שיהיו מברכין אתכם, אני עומד עמהם ומברך אתכם, לפיכך הכהנים פורסין כפיהם, לומר שהקב"ה עומד אחרינו, וכן הוא אומר הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים (שה"ש ב ט), משגיח מן החלונות מבין אצבעות של כהנים, מציץ מן החרכים, בשעה שפושטין את כפיהם, לכך נאמר כה תברכו.