מדרש תנחומא (בובר), נשא ב׳

[איש איש כי תשטה אשתו]. אם יש לה זכות תולה לה שנה או שתים, ר' שמעון אומר אין זכות [תולה] במים [המרים], שאם אתה אומר כן, נמצאת (מדחה) [מדהה] את כל הנשים השותות, ומוציא לעז על הטהורות ששתו, לומר טמאות היו, אלא שהזכות תולה בהן, ר' מאיר אומר לעולם הזכות תולה במים המרים, אבל אם היתה טמאה, שוב אינה יולדת ומשבחת, ומתנוונה והולכת, לסוף מתה באותה מיתה.