מדרש תנחומא (בובר), שמות ט״ז:א׳-ג׳

ויאמר הננה (שמות ג ד), א"ר יהושע בן קרחה מהו הנני הנני, הנני לכהונה הנני למלכות, א"ל הקב"ה (שעמד) [במקום] עמודו של עולם אתה עומד, אברהם אמר הנני, ואתה אמרת הנני.

ויאמר אל תקרב הלום, של נעליך מעל רגליך וגו' (שם שם ה), ביהושע כתיב של נעלך (יהושע ה טו), ובמשה כתיב של נעליך.

ויאמר אנכי אלהי אביך (שמות ג ו), נגלה עליו בקולו של עמרם אביו, כדי שלא יתיירא, באותה שעה שמח משה ואמר עמרם אבי [חי], א"ל הקב"ה אתה אמרת שאני אביך, ואיני אלא אלהי אביך, באותה שעה ויסתר משה פניו וגו' (שמות ג ו), א"ל הקב"ה חייך לחלקת לי כבוד, אני חולק לך כבוד, שנאמר וראו בני ישראל את פני משה וגו' (שמות לד לה), אתה יראת, כי ירא מהביט (שמות ג ו), חייך אני עושה כמו שאמר וייראו מגשת עליו (שם לד ל), בזכות מהביט, ותמונת ה' יביט (במדבר יב ח).