מדרש תנחומא (בובר), שלח ח׳

[שלח לך אנשים]. כיון שאמרו למשה נשלחה אנשים, התחיל משה עומד ותוהא, אמר אי אפשר לי לעשות דבר עד שאמלך בהקב"ה, הלך ונמלך, א"ל כך וכך מבקשים בניך, א"ל הקב"ה אין זה תחילה להם, עד שהיו במצרים הלעיגו לי, שנאמר זו לעגם בארץ מצרים (הושע ז טז), למודים הם לכך, אני איני צריך, שנאמר ידע מה בחשוכא וגו' (דניאל ב כב), א"ל הקב"ה למשה יודע אני מה הם [אומרים], אלא אם בקשת שלח [לך אנשים, לך] לעצמך, מנין שכתיב אלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור את הארץ (במדבר יג טז).