מדרש תנחומא (בובר), תצוה ח׳:א׳-ב׳

[וזה הדבר וגו'], זש"ה לעולם ה' דברך נצב בשמים (תהלים קיט פט), אמר ר' ברכיה הכהן מעולם היית נוהג עמנו במדת הרחמים, אימתי בשעה שהושלך אברהם אבינו לכבשן האש, היו המלאכים מריבין זה עם זה, מיכאל אומר אני ארד ואציל אותו, וגבריאל אמר אני ארד ואציל אותו, אמר הקב"ה אני ארד בכבודי ואציל אותו, שנאמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים וגו' (בראשית טו ז). אמר להן לבני בניו אתם מצילן, כיון שירדו חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש, ירד המלאך והצילן, באותה שעה אמרו המלאכים, לעולם ה' דברך נצב בשמים (תהלים שם), כוננת ארץ ותעמוד (שם שם צ), אתה הוא קיומו של עולם.

ד"א ותעמוד, תעמוד בדבריך, באיזה דבר, בדבר אשר דברת לאהרן שתהא הכהונה מתבסמת בידו.