מדרש תנחומא (בובר), ויקהל ט׳

[ויעש בצלאל את הארון עצי שטים]. אמר (ר') ירמיה כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך וגו' (ירמיה ל יז), מלך בשר ודם מכה באיזמל ומרפא ברטיה, אבל הקב"ה אינו כן, בדבר שמכה בו מרפא, שנאמר ויבואו מרתה [ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם] (שמות טו כג), אמר ר' לוי למה כי מרים הם, הדור היה מר במעשיו, ויצעק אל ה' [ויורהו ה' עץ] (שם שם כה), נתן לו הקב"ה עץ מר, ונתן לתוך מר, וימתקו המים (שם), הוי וממכותיך ארפאך, אף ישראל כשחטאו בשטים, אמר להם הקב"ה חייכם במה שחטאתם בו אתם מתרפאים, ויעש בצלאל את הארון [עצי שטים].