מדרש תנחומא, במדבר כ״א

דָּבָר אַחֵר, פְּקֹד כָּל בְּכוֹר זָכָר. וַהֲרֵי אָנוּ מוֹצְאִים מָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלֹשָׁה בְּכוֹרוֹת שֶׁהָיוּ עֳדָפִים עַל הַלְּוִיִּם בְּשָׁעָה שֶׁמָּנָה אוֹתָם מֹשֶׁה. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּךְ עָשָׂה מֹשֶׁה, נָטַל מָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלֹשָה פִּתְקִין וְכָתַב בָּהֶן לֵוִי, וְעוֹד נָטַל מָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלֹשָׁה פִּתְקִין וְכָתַב בָּהֶן חֲמִשָּׁה סְלָעִים, טְרָפָן וּנְתָנָן בַּקַּלְפִּי, וְהָיָה אָבִיו שֶׁל בְּכוֹר מוֹשִׁיט יָדוֹ בַּקַּלְפִּי. אִם עָלָה בְּיָדוֹ פֶּתֶק כָּתוּב בּוֹ לֵוִי, הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁפְּדָאוֹ לֵוִי, וְהָיָה פָּטוּר מֵחָמֵשׁ סְלָעִים. וְאִם עָלָה בְּיָדוֹ פֶּתֶק כָּתוּב בּוֹ חֲמִשָּׁה סְלָעִים, הָיָה נוֹתֵן חֲמִשָּׁה סְלָעִים, אֵלּוּ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, עֲדַיִן הִיא מַחֲלֹקֶת בַּדָּבָר, שֶׁהָיָה יָכֹל לוֹמַר, אֵין כָּאן פֶּתֶק כָּתוּב בּוֹ לֵוִי, לְפִיכָךְ לֹא עָלְתָה בְּיָדִי אֶלָּא כָּךְ עָשָׂה מֹשֶׁה, נָטַל פִּתְקִין כְּמִנְיַן כָּל הַבְּכוֹרוֹת וְכָתַב בָּהֶן לֵוִי, וְעוֹד פִּתְקִין אֲחֵרִים כְּמִנְיָנָם וְכָתַב בָּהֶן חֲמִשָּׁה סְלָעִים, טְרָפָן וּנְתָנָן בַּקַּלְפִּי, וְהָיָה אָבִיו שֶׁל בְּכוֹר פּוֹשֵׁט יָדוֹ בַּקַּלְפִּי. אִם עָלָה בְּיָדוֹ מֵחַמִשָּׁה סְלָעִים, נוֹתֵן חֲמִשָּׁה סְלָעִים. וְהַמְּמֻנֶּהְ אָמַר, הֲרֵי שָׁם פֶּתֶק כְּתִיב בּוֹ לֵוִי, וְלֹא הָיִיתָ רָאוּי לִפְדּוֹת מִן לֵוִי. פְּקֹד כָּל בְּכֹר זָכָר. יֵשׁ פְּקִידָה לִבְכוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: פְּקֹד כָּל בְּכוֹר זָכָר. יֵשׁ פְּקִידָה לְבָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי פָּקַד ה' אֶת חַנָּה וַתַּהַר וַתֵּלֵד שְׁלֹשָׁה בָּנִים וּשְׁתֵּי בָּנוֹת (ש״‎א ב, כא). יֵשׁ פְּקִידָה לִשְׁמִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּפְקֻדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי (איוב י, יב). יֵשׁ פְּקִידָה לְשָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשַׂמְתִּי פְּקֻדָּתֵךְ שָׁלוֹם (ישעיה ס, יז).