מדרש תנחומא, במדבר כ״ג

אַל תַּכְרִיתוּ. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, הָעוֹבֵר עַל כְּרִיתוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, בְּמָה הֵן מִתְרַפְּאִין וְיוֹצְאִין מִידֵי כְּרִיתָתָן. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, כָּל חַיָּבֵי כְּרִיתוֹת שֶׁלָּקוּ, נִפְטְרוּ מִידֵי כְּרִיתָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִפִּילוֹ הַשּׁוֹפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו וְגוֹ', אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יוֹסִיף וְגוֹ', וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ (דברים כה, ב-ג). כֵּיוָן שֶׁלָּקָה, חָסָה הַתּוֹרָה עָלָיו וְאָמְרָה, וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ, הֲרֵי אָחִיךָ. וְלָמָּה אַרְבָּעִים. אֶלָּא הָאָדָם הַזֶּה נוֹצַר לְאַרְבָּעִים יוֹם, וְעָבַר עַל הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְנָה לְמֹשֶׁה לְאַרְבָּעִים יוֹם, יִלְקֶה אַרְבָּעִים וְיֵצֵא יְדֵי עָנְשׁוֹ. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בָּאָדָם הָרִאשׁוֹן כְּשֶׁנִּצְטַוָּה, וְאָמַר לוֹ: וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע לֹא תֹּאכַל וְגוֹ' (בראשית ב, יז). וְנִתְחַיֵּב מִיתָה, וְלָקָה הָעוֹלָם בְּאַרְבָּעִים עֳנָשִׁים. עֶשֶׂר לְאָדָם וְעֶשֶׂר לְחַוָּה וְעֶשֶׂר לַנָּחָשׁ וְעֶשֶׂר לָאֲדָמָה. וּלְפִיכָךְ כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עַל אַחַת מִן הָעֲבֵרוֹת, לוֹקֶה אַרְבָּעִים. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, שֶׁצִּוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה אַזְהָרוֹת וָעֳנָשִׁין. כְּתִיב בְּשַׁבָּת, זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת (שמות כ, ח), אַזְהָרָה. וְעָנְשָׁהּ, מְחַלְּלֶיהָ מוֹת יוּמַת (שם לא, יד). בָּאוּ לַמִּדְבָּר וּמָצְאוּ מְקוֹשֵׁשׁ, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מֹשֶׁה בְּאֵיזֶה מִיתָה הוּא נֶהֱרָג, אֶלָּא וַיְנִיחֵהוּ בַּמִּשְׁמָר (במדבר טו, לד). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מוֹת יוּמַת הָאִישׁ, רְגֹם אוֹתוֹ בָּאֲבָנִים (שם פסוק לה). מִיָּד עָמַד מֹשֶׁה בִּתְפִלָּה וְאָמַר, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם יֶחְטָא אָדָם, כָּךְ הוּא נִסְקָל, הֲרֵי הֵן מִתְכַּלִּין. עֲשֵׂה לָהֶם תַּקָּנָה. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יִלְקוּ אַרְבָּעִים וְיֵצְאוּ יְדֵי כְּרִיתָתָן. כָּךְ כְּשֶׁמֵּתוּ בְּנֵי אַהֲרֹן, רָאוּ אוֹתָם שִׁבְטוֹ שֶׁל קְהָת, הִתְחִילוּ צוֹוְחִין עַל מֹשֶׁה לוֹמַר, כָּךְ אָנוּ מֵתִים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתִי תַּקָּנָה לְאַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן וְגוֹ' (ויקרא טז, ג), אַף לְמִשְׁפַּחַת הַקְּהָתִי כָּךְ אֲנִי עוֹשֶׂה תַּקָּנָה שֶׁלֹּא יָמוּתוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְזֹאת עָשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמוּתוּ וְגוֹ' (במדבר ד, יט). מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרְאוּ בָּעִנְיָן אַל תַּכְרִיתוּ.