מדרש תנחומא, בשלח כ׳:א׳-ב׳

‎וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא (שמות טז, ד). רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁשִּׁנָּה לָהֶם מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. עָשָׂה לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָעֶלְיוֹנִּים תַּחְתּוֹנִים, וְהַתַּחְתּוֹנִים עֶלְיוֹנִים. לְשֶׁעָבַר הָיָה לֶחֶם עוֹלֶה מִן הָאָרֶץ וְהַטַּל יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם, וְעַכְשָׁו יָרַד הַלֶּחֶם מִן הַשָּׁמַיִם וְהַטַּל עוֹלֶה מִן הָאָרֶץ. הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם, וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָל (שמות טז, ד).

וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ (שמות טז, ד). שֶׁלֹּא הָיוּ יוֹצְאִין לַחֲצֵרוֹת וּמְלַקְּטִין, אֶלָּא לַמִּדְבָּרוֹת. דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ (שמות טז, ד). מִי שֶׁבָּרָא יוֹם, בָּרָא פַּרְנָסָתוֹ. מִכָּאן הָיָה רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַה יֹּאכַל הַיּוֹם וְאוֹמֵר מָה אוֹכַל לְמָחָר, הֲרֵי זֶה מְחֻסַּר אֲמָנָה. לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא (שמות טז, ד). רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שׁוֹנֶה אָדָם שְׁתֵּי הֲלָכוֹת בְּשַׁחֲרִית וּשְׁתֵּי הֲלָכוֹת בְּעַרְבִית וְעוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ כָּל הַיּוֹם, מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ קִיֵּם אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְקִיֵּם וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה (יהושע א, ח). מִכָּאן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לֹא נִתְּנָה הַתּוֹרָה לִדְרֹשׁ אֶלָּא לְאוֹכְלֵי הַמָּן, שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם צֹרֶךְ לֹא לִמְלָאכָה וְלֹא לִסְחוֹרָה. הָא כֵּיצַד? הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן הוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה, וּמֵהֵיכָן לִלְבֹּשׁ וּלְכַסּוֹת. הָא לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה לִדְרֹשׁ אֶלָּא לְאוֹכְלֵי הַמָּן. וּשְׁנִיִּים לָהֶם אוֹכְלֵי תְּרוּמָה.