מדרש תנחומא, בשלח כ״א

‎וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן. אֵינִי יוֹדֵעַ מֶה הָיָה, אִם שֶׁל כֶּסֶף, אִם שֶׁל זָהָב, אִם שֶׁל בַּרְזֶל, אִם שֶׁל עוֹפֶרֶת. תַּלְמוּד לוֹמַר: צִנְצֶנֶת. לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא דָּבָר הַמֵּצִיץ מֵחֲבֵרוֹ. אֵין אַתְּ מוֹצֵא אֶלָּא כְּלִי חֶרֶס. וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לְדוֹרוֹת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר יִרְמְיָה לְיִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי מָה אֵין אַתֶּם עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה? אָמְרוּ לוֹ: אִם אָנוּ עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה בַּמֶּה נִתְפַּרְנֵס? בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הוֹצִיא לָהֶן צִנְצֶנֶת הַמָּן וְאוֹמֵר לָהֶם, הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְבַר ה', הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי רַדְנוּ לוֹ נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ (ירמיה ב, לא). אֲבוֹתֵיכֶם שֶׁעָסְקוּ בַּתּוֹרָה, רְאוּ מֵהֵיכָן נִתְפַּרְנְסוּ, וְאַתֶּם עִסְקוּ בַּתּוֹרָה וַאֲנִי אֲפַרְנֵס אֶתְכֶם מִזֶּה. זוּ אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים שֶׁעָתִיד אֵלִיָּהוּ לְהַעֲמִיד לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל, צִנְצֶנֶת הַמָּן, וּצְלוֹחִית שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. וּצְלוֹחִית הַמַּיִם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף מַקְלוֹ שֶׁל אַהֲרֹן שְׁקֵדָיו וּפְרָחָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: הָשֵׁב אֶת מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי מֶרִי (במדבר יז, כה).

וְזֶה אֶחָד מִשְּׁלֹשָה דְּבָרִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִתְרַעֲמִים עֲלֵיהֶם וְהָיוּ אוֹמְרִים: מִינֵי פֻּרְעָנֻיּוֹת הֵן, אֵלּוּ הֵן: הַקְּטֹרֶת וְהָאָרוֹן וְהַמַּטֶּה. הַקְּטֹרֶת, שֶׁל פֻּרְעָנֻיּוֹת הִיא, שֶׁהָרְגָה נָדָב וַאֲבִיהוּ. לְפִיכָךְ הוֹדִיעָן שֶׁהִיא שֶׁל כַּפָּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם (במדבר יז, יב). הָאָרוֹן, אָמְרוּ שֶׁל סַמְפִּירִינוֹן הָיָה, הוּא הָרַג אֶת עֻזָּה וְאַנְשֵׁי בֵּית שֶׁמֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּחַר אַף ה' בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁל וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים (ש״‎ב ו, ז). וּכְתִיב: וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן ה' וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם (ש״‎א ו, יט). לְפִיכָךְ הוֹדִיעָם שֶׁהוּא שֶׁל בְּרָכָה, דִּכְתִיב: וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן ה' בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַיְבָרֶךְ ה' אֶת עֹבֵד אֱדוֹם וְאֶת כָּל בֵּיתוֹ (ש״‎ב ו, יא).

הַמַּטֶּה, שֶׁל סַמְפִּירִינוֹן הָיָה, הוּא הֵבִיא הַמַּכּוֹת עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם וְעַל הַיָּם. לְפִיכָךְ יֵדְעוּ שֶׁהוּא שֶׁל נִסִּים, וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר, מִפְּנֵי הַתַּרְעֹמֶת.