מדרש תנחומא, בשלח כ״ב

‎הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָׁם עַל הַצּוּר (שמות יז, ו). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא שָׁם רֹשֶׁם רַגְלֵי אָדָם, שָׁם אֲנִי לְפָנֶיךָ. וְהִכִּיתָ בַצּוּר, מִכָּאן אָמַר רַבִּי יוֹסִי בֶּן זִמְרָה, שֶׁהַמַּטֶּה שֶׁל סַמְפִּירִינוֹן הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִכִּיתָ בַצּוּר (שמות יז, ו). עַל הַצּוּר אֵינוֹ אוֹמֵר כֵּן אֶלָּא בַצּוּר. וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם. וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה (שמות יז, ז). רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מֹשֶׁה קְרָאוֹ מַסָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: הַמָּקוֹם קְרָאוֹ מַסָּה וּמְרִיבָה. מִכָּאן לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁהוּא קָרוּי מָקוֹם. וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי (שמות יז, ד). אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹן הָעוֹלָם, בֵּינְךָ לְבֵינָם אֲנִי הָרוּג. אַתָּה אוֹמֵר לִי אַל תַּקְפִּיד כְּנֶגְדָּן, כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ (במדבר יא, יב). וְהֵם בִּקְשׁוּ לְסָקְלֵנִי. כָּאן, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵמִיךְ, וּמֹשֶׁה מַגְבִּיהַּ. וּבְמָקוֹם אַחֵר, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגְבִּיהַּ וּמֹשֶׁה מֵמִיךְ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם, וַיְחַל מֹשֶׁה (שמות לב, י-יא). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: כָּךְ אַתָּה אוֹמֵר, עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי. עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם, נִרְאֶה מִי סוֹקֵל אוֹתָךְ. הִתְחִיל לַעֲבֹר, עָמְדוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לְפָנָיו וְנָהֲגוּ בּוֹ כָּבוֹד וּמוֹרָא. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: כַּמָּה פְּעָמִים אֲנִי מְצַוֶּה אוֹתְךָ עֲלֵיהֶן שֶׁלֹּא תַּקְפִּיד כְּנֶגְדָּן, אֶלָּא הַנְהִיגֵם כְּרוֹעֵה הַצֹּאן, שֶׁבִּשְׁבִילָן הֶעֱלֵיתִי אוֹתְךָ, וּבִשְׁבִילָם תִּמְצָא חֵן וְחֶסֶד וְחַיִּים וְכָבוֹד לְפָנַי.