מדרש תנחומא, בשלח כ״ח

‎וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ שֶׁהָיוּ מְחַשְּׁבִים אֶת הַשָּׁעוֹת בְּאַסְטְרוֹלוֹגְיָא, מֶה עָשָׂה מֹשֶׁה? הֶעֱמִיד גַּלְגַּל חַמָּה וּלְבָנָה וְעֵרַב אֶת שְׁעוֹתֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה וְגוֹ' (חבקוק ג, יא). וּכְתִיב: נָתַן תְּהוֹם קוֹלוֹ רוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא (חבקוק ג, י). וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְגוֹ'. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: יָרַד וְחָתַךְ רָאשֵׁי גִּבּוֹרִים שֶׁלָּהֶן לְפִי חָרֶב. לָמַדְנוּ, שֶׁמִּלְחָמָה הַזּוֹ עַל פִּי הַגְּבוּרָה הָיְתָה. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: נִתְקַיֵּם בָּהֶם מִקְרָא זֶה, כִּי לְדָם אֶעֶשְׂךָ וְדָם יִרְדֳּפֶךָ (יחזקאל לה, ו).

כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ. זֶה אֶחָד מֵאַרְבָּעָה צַדִּיקִים שֶׁנִּתַּן לָהֶם רֶמֶז. שְׁנַיִם חָשׁוּ, וּשְׁנַיִם לֹא חָשׁוּ. יַעֲקֹב וּמֹשֶׁה נִתַּן לָהֶם רֶמֶז וְלֹא חָשׁוּ. יַעֲקֹב, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ (בראשית כח, טו). וּלְבַסּוֹף וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד (בראשית לב, ז). אָדָם שֶׁהִבְטִיחוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָיָה מִתְפַּחֵד, אֶלָּא אָמַר יַעֲקֹב: שֶׁמָּא כְּשֶׁהָיִיתִי בְּבֵית לָבָן הַטָּמֵא, נִתְלַכְלַכְתִּי בְּטֻמְאָה וּבְחֵטְא. מֹשֶׁה, נִתַּן לוֹ רֶמֶז וְלֹא חָשׁ. שֶׁאָמַר לוֹ: כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, לוֹמַר, שֶׁאַתָּה מֵת, וִיהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ. בְּכָאן נֶאֱמַר לוֹ וְלֹא חָשׁ, וּלְבַסּוֹף הָיָה מִתְחַנֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאֶתְחַנָּן אֶל ה', אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה (דברים ג, כג-כה).

אֲבָל דָּוִד וּמָרְדְּכַי נִתַּן לָהֶם רֶמֶז וְחָשׁוּ. דָּוִד אָמַר: גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ וְגוֹ'. (ש״‎א יז, לו). מָרְדְּכַי, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדְּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים וְגוֹ' (אסתר ב, יא). אָמַר, אֶפְשָׁר לַצַּדֶּקֶת זוֹ שֶׁתִּנָּשֵׂא לְעָרֵל. אֶלָּא שֶׁעָתִיד דָּבָר גָּדוֹל לִהְיוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁעֲתִידִין לְהִנָּצֵל עַל יָדֶיהָ.

כִּי מָחֹה אֶמְחֶה. מָחֹה, בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶמְחֶה, לָעוֹלָם הַבָּא. זֵכֶר, זֶה הָמָן. עֲמָלֵק כְּמַשְׁמָעוֹ.

וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה' נִסִּי. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל: הַנֵּס הַזֶּה שֶׁעָשָׂה לָכֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בִּשְׁבִילוֹ עָשָׂה, לְמַעַן שְׁמוֹ עָשָׂה. שֶׁלֹּא הָיוּ רְאוּיִין בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לְאוֹתוֹ הַנֵּס. אַתְּ מוֹצֵא, כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל בַּנֵּס, הַנֵּס לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה' נִסִּי (שמות יז, טו). צָרָה לְיִשְׂרָאֵל, צָרָה לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר (ישעיה סג, ט). שִׂמְחָה לְיִשְׂרָאֵל, הַשִּׂמְחָה לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ (ש״‎א ב, א). וְכֵן הוּא אוֹמֵר: וְגַלְתִּי בִּירוּשָׁלַיִם וְשַׂשְׂתִּי בְעַמִּי (ישעיה סה, יט). וְאוֹמֵר: וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ (ישעיה סב, ה), אָמֵן, וְכֵן יְהִי רָצוֹן.