מדרש תנחומא, בשלח כ״ז

‎וַיַּעשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה וְגוֹ', וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה וְגוֹ'. וְכִי יָדָיו שֶׁל מֹשֶׁה עוֹשׂוֹת מִלְחָמָה אוֹ שׁוֹבְרוֹת מִלְחָמָה. אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּן לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הָיוּ מִתְגַּבְּרִין, וְאִם לָאו, הָיוּ נוֹפְלִין. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְגוֹ' (במדבר כא, ח). וְכִי שָׂרָף שֶׁל נְחֹשֶׁת מֵמִית אוֹ מְחַיֶּה? אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּן לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הָיוּ מִתְרַפְּאִין, וְאִם לָאו, הָיוּ נִמּוֹקִין. כַּיוֹצֵא בּוֹ, וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת וְגוֹ' (שמות יב, יג). וְכִי הַדָּם מַהֲנֵי לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית אוֹ לְיִשְׂרָאֵל. אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נוֹתְנִין מִן הַדָּם עַל פִּתְחֵיהֶם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִגְלָה וְחָס עֲלֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי וְגוֹ', וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף (שמות יב, יג)

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: וְגָבַר יִשְׂרָאֵל, וְגָבַר עֲמָלֵק? אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהָיָה מֹשֶׁה מַגְבִּיהַּ יָדָיו לְמַעְלָה, עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְהַגְבִּיר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה שֶׁעֲתִידִין לְהִנָּתֵן עַל יָדָיו שֶׁל מֹשֶׁה. וּכְשֶׁהוּא מֵמִיךְ, עֲתִידִין לְהָמִיךְ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה שֶׁעֲתִידִין לְהִנָּתֵן עַל יָדָיו שֶׁל מֹשֶׁה. וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָקְרוּ יָדָיו שֶׁל מֹשֶׁה כְּאָדָם שֶׁתּוֹלִין בְּיָדוֹ שְׁלֹשָה כַּדֵּי מַיִם. וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו. וְכִי לֹא הָיָה לָהֶן כַּר אוֹ כֶּסֶת אַחַת לֵישֵׁב עֲלֵיהֶן? אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁהָיוּ שְׁרוּיִים בְּתַעֲנִית צִבּוּר. וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְּיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד. מִכָּאן אָמְרוּ, שֶׁאֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם שֶׁעוֹבְרִין לִפְנֵי הַתֵּבָה בְּתַעֲנִית צִבּוּר.