מדרש תנחומא, חיי שרה ה׳

‎וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה. יְלַמְּדֶנּוּ רַבֵּנוּ, כַּמָּה תְפִלּוֹת אָדָם מִתְפַּלֵּל בַּיּוֹם? רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר, לְפִי שֶׁהַיּוֹם מִשְׁתַּנֶּה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּכָל יוֹם, לְפִיכָךְ צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְפַּלֵּל שָׁלֹש פְּעָמִים בְּכָל יוֹם, בְּשַׁחֲרִית הַשֶּׁמֶשׁ בַּמִּזְרָח, וּבַצָּהֳרַיִם בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ, וּבַמִּנְחָה בַּמַּעֲרָב. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר, אַבְרָהָם תִּקֵּן תְּפִלַּת הַבֹּקֶר, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר (בראשית יט, כז). יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת מִנְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב (בראשית כד, סג). יַעֲקֹב תִּקֵּן תְּפִלַּת הָעֶרֶב, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ (בראשית כח, יא).

רַבִּי עֲקִיבָא כְּשֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר, הָיָה מִתְפַּלֵּל כְּדַרְכּוֹ. וּכְשֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, אָדָם מַנִּיחוֹ בְּזָוִית זוֹ וּמוֹצְאוֹ בְּזָוִית אַחֶרֶת, מִפְּנֵי כְּרִיעוֹת וְהִשְׁתַּחֲוָיוֹת.

וּמָה רָאוּ לְתַקֵּן שָׁלֹש תְּפִלּוֹת? כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אָדָם מוֹסִיף בִּתְפִלָּתוֹ. וְלֹא בַּתְּפִלָּה בִּלְבַד, אֶלָּא אַף בַּתּוֹרָה יְהֵא מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ. וְלֹא בַּתּוֹרָה בִּלְבַד, אֶלָּא אַף בַּבָּנִים. אִם נָשָׂא אִשָּׁה וָמֵתָה, יִשָּׂא אַחֶרֶת וְיַעֲמִיד מִמֶּנָּה בָּנִים. תֵּדַע לְךָ, שֶׁהֲרֵי אַבְרָהָם שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ, לֹא יָשַׁב לוֹ אֶלָּא לָקַח אִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה.