מדרש תנחומא, חיי שרה ו׳

‎וַיֹּסֶף אַבְרָהָם. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד (איוב ח, ז), מְדַבֵּר בְּמֹשֶׁה. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, שִׁבְעָה יָמִים הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְפַתֶּה לְמֹשֶׁה בַּסְּנֶה וְהוּא בוֹרֵחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח (שמות ד, יג). וּכְתִיב: לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי וְגוֹ'. וְאוֹמֵר: וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו. וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד, דִּכְתִיב: וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט (במדבר יב, ח). אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, שֶׁהָיָה רוֹאֶה אֶת הַדְּמוּת מִיָּד.

דָּבָר אַחֵר, וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר, זֶה אַבְרָהָם שֶׁהָיָה לוֹ מֵאָה שָׁנָה וְלֹא הָיָה לוֹ בֵן, וְאַחַר כָּךְ פִּיְּסוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן וְרַבִּי חָנָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמְרֵי, הֶעֱלָהוּ לְמַעְלָה מִכִּפַּת הָרָקִיעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה. אֵין אוֹמְרִין הַבֵּט אֶלָּא מִלְמַעְלָה לְמָטָּה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִי שֶׁתַּחַת הַמַּזָּל מִתְיָרֵא הֵימֶנּוּ. אַתָּה שֶׁאַתָּה עָלָיו הָרֵם רֹאשׁ עָלָיו.

אַף עַל פִּי כֵן לְמֵאָה שָׁנָה הוֹלִיד בֵּן. הֱוֵי אוֹמֵר, וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר, זֶה אַבְרָהָם. וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד, שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה וְהוֹלִיד עוֹד כַּמָּה בָנִים בָּאַחֲרוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּסֶף אַבְרָהָם

וַיֹּסֶף אַבְרָהָם. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ (קהלת יא, ו).

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בִּזְרָעִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אָמַר שְׁלֹמֹה, אִם זָרַעְתָּ בַיּוֹרֶה, אַל תַּעֲמֹד בַּמַּלְקוֹשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ. לָמָּה? כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ וְגוֹ'. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אִם בָּא לְפָנֶיךָ בַּבֹּקֶר זֶרַע מִצְוָה, זְרַע. וְאִם יָבֹא לְפָנֶיךָ דְּבַר מִצְוָה בָּעֶרֶב, אַל תַּנַּח יָדֶךָ. לָמָּה? כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶם עוֹמֶדֶת לְךָ, אִם שֶׁל בֹּקֶר אוֹ שֶׁל עֶרֶב. וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ, אִם הֶעֱמַדְתָּ תַּלְמִידִים בְּנַעֲרוּתְךָ, אַל תֶּחְדַּל לְךָ מִלְּהַעֲמִיד בְּזִקְנוּתֶךָ. מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁלֹש מֵאוֹת תַּלְמִידִים בְּנַעֲרוּתוֹ וּמֵתוּ כֻּלָּם. וְאִלּוּלֵי שֶׁהֶעֱמִיד שִׁבְעָה תַלְמִידִים בְּזִקְנוּתוֹ, לֹא הָיָה תַלְמִיד שֶׁיְּהֵא קוֹרֵא עַל שְׁמוֹ. דָּבָר אַחֵר, בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ, אָמַר רַבִּי יוֹסִי, אִם לָקַחְתָּ אִשָּׁה בְּבַחֲרוּתֶךָ וְיָלְדָה וָמֵתָה, קַח אִשָּׁה אַחֶרֶת בְּזִקְנוּתְךָ, כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ וְגוֹ'. וּמִמִּי אַתָּה לָמֵד? מֵאַבְרָהָם, שֶׁבְּנַעֲרוּתוֹ לֹא הוֹלִיד אֶלָּא שְׁנַיִם, וּבְזִקְנוּתוֹ הוֹלִיד שְׁנֵים עָשָׂר.

אָמַר רַבִּי לֵוִי, הוּא שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, שֶׁיָּצָא הַיָּם בְּדוֹר הַפְלָגָה וְהֵפִיץ מִבְּנֵי חָם שְׁלֹשִׁים מִשְׁפָּחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּפֶץ ה' אֹתָם (בראשית יא, ח). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִמְּךָ אֲנִי מַעֲמִידָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ (בראשית יח, יח). הֶעֱמִיד מִשְׁפָּחוֹת, וְאֵלּוּ הֵן שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִים שֶׁהֶעֱמִיד מִיִּשְׁמָעֵאל, וְשִׁשָּׁה עָשָׂר מִכָּאן וּשְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ. הֱוֵי אוֹמֵר, וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.